האושר נמצא בשברירי החיים, באותם רגעים שאנחנו לא צופים שיהיה בהם, ובכל פעם הוא מפתיע אותנו בקיום שלו.
אריה היא נערה בת 15 שלומדת ואוהבת אמנות.
יום בהיר אחד משפחתה של אריה מתפרקת כאשר אביה מודיע לה ולאחותה לירי שהוא התאהב באישה אחרת והוא עומד לעזוב את הבית.
אריה מבולבלת ונסערת, היא לא יודעת מה צופן לה העתיד ואיך אחותה והיא יתנהלו בין שני בתים, איך מתרגלים למצב החדש הזה שנכפה עליה ולרגע נדמה כאילו שהשמיים עומדים ליפול לה על הראש.
אריה מפחדת להתמודד עם המציאות החדשה ואמא שלה מנסה לעודד אותה למרות שהיא בעצמה מבולבלת ופגועה.
אחרי שאבא עוזב את הבית ועובר לחיות עם סנדרה, חברתו החדשה, הבית הופך להיות שקט ועצוב, אמא עובדת קשה ומתמכרת לעבודה כדי לא להתמודד עם מה שקורה בבית, היא עסוקה בעניינים שלה
והבנות טרודות כל אחת בבעיות האישיות שלה בלי יכולת לשתף אף אחד מההורים במה שעובר עליהן.
כל אחת מוצאת את דרך המילוט שלה לעולמה הקטן ואין תחושה של אחווה ומשפחתיות ואריה מרגישה בודדה יותר מתמיד.
הקשיים בחיים שלנו המשיכו להיערם כמו אבנים גדולות שאיש לא מצליח לפנות אותן מהדרך. גם בפעמים הנדירות שאמא חזרה מוקדם יותר והתעניינה במה שקורה איתנו, עדיין הרגשתי די לבד. (עמ' 55)
המצב בבית מדרדר מרגע לרגע, לירי לא מוכנה ללכת לבית של אבא והיא גם מידרדרת בלימודים ואילו אריה משתדלת לא לעשות צרות ולהתמרד אבל השתיקות הרועמות בבית מעיקים על נפשה ואין לה בפני
מי לשפוך את הלב ולספר את כל מה שכואב לה.
אריה עוברת טלטלה רגשית וגם בלבול מיני והיחיד שהיא יכולה לספר לו את כל הסודות הכי כמוסים שלה זה ידיד שלה דולב שמלווה את חייה מגיל עשר.
לאריה יש נשמה רגישה ויצירתית של אמנית, היא רוצה לפרוץ החוצה, לחשוף את צפונות לבה וללכת עד הסוף עם הלב שלה אבל הפחד, הבורות והדיעות הקדומות שהיא עתידה להתמודד מולם, מקבעים אותה
במקום וגורמים לה לא להשתחרר ולצאת לחופשי.
הסופרת כרמית גלבוע מצליחה בצורה רגישה להעביר מסר לכל המתבגרים ששרויים בבלבול מיני ומפחדים לחשוף את עצמם בפני הוריהם או החברה פן יתקבלו ברתיעה ודחיה.
דמותה של אריה היתה מעוררת השראה ובמהלך העלילה היא הפכה ממתבגרת הססנית ומבולבלת לאישה צעירה ואמיצה שיוצאת למסע לגילוי עצמי שמחזק אותה ואת האנשים שנמצאים סביבה.
זהו ספר על קבלת השונה, פריצת דרך בחיים ולקום מחוזקים אחרי הנפילה.
קריאה מהנה.
