זהו סיפור ארצישראלי בתקופת המחתרות, בימים שלפני הקמת המדינה עת התקבלה החלטת האו"ם על חלוקת הארץ והקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. סגנון הכתיבה נינוח ונותן תחושה של פעם. כבוד הדדי בין הדמויות, אורך רוח ודבקות במטרה עולים מבין השורות.
מרבית הפרקים בספר נפתחים בציטוט שורה מהשיר באב אל וואד שכתב חיים גורי. השיר הוא שיר זיכרון ללוחמים ולאנשי השיירות שנפלו בשער הגיא במהלך הקרבות על פריצת הדרך לירושלים בזמן המצור
(מתוך האתר זמרשת)
בסיפור שלנו מתוארות הפעולות של מחתרת הזאבים מול כנופיית הערבים בהנהגתו של עבד אל קאדר אל חוסייני. זו האחרונה שמה לה למטרה לעצור את שיירות האספקה המגיעות לירושלים. לפגוע ברכבים, לבזוז את הציוד ולהרוג כמה שיותר מאנשי השיירות. אנשי מחתרת הזאבים מחליטים שאינם יכולים לעמוד מנגד ומחליטים על פעולות מנע ונקם.
דויד – ניצול שואה, היה מפקד של קבוצת פרטיזנים בבלארוס, הינו גם מפקד המבצעים במחתרת הזאבים תחת פיקודו של צבי. דויד כואב את כאבו של עם ישראל שגם אחרי השואה אין לו מנוח, שגם עכשיו הערבים וחלק מהבריטים עושים מאמצים רבים לפגוע ביהודים ולהכשיל את הקמת המדינה היהודית. הוא יוצא למשימות מסוכנות בנחישות רבה. לצידו נלחמת שושנה בת זוגו, עליה הוא רוצה להגן ולמנוע ממנה להילחם.
שושנה, גם היא ניצולת שואה אשר נותרה ללא משפחה. בהדרכתו של דויד היא הפכה לוחמת מיומנת וצלפית מעולה. היא לא מהססת להתייצב לכל מבצע ותוכנית פעולה שנרקמת. לא פעם יש בינה לבין דויד חילוקי דעות האם עליה להצטרף לקו החזית ולצאת לפעולות המבצעיות או להשאר מאחור.
הספר נפתח בסצינה קשה בה מסופר לנו על דויד ושושנה הקשורים והמוכים במפקדה של עבד אל קדר אל חוסייני ואז הספר חוזר אחורה אל מבצעים אחרים מול כנופיה זו ועד המבצע האחרון שבו הם נלקחו בשבי.
לצד צבי, דויד ושושנה יש דמויות נוספות שכל רצונם הוא לחיות בשקט ושלוה בארץ ישראל ומוכנים לעשות כל מה שצריך בשביל כך ולעומתם חיילים בריטים וערבים שמוכנים לעשות הכל כדי שזה לא יקרה.
לצערי אנחנו עדיין נלחמים על זכות הקיום שלנו במדינה הזו, אך אנו מלאים אופטימיות ותקווה, בדיוק כמו הדמויות בספר, שעוד יגיעו ימים של שלום, שקט ושלווה.
