השנה היא 1947, האו"ם מכריז על הפסקת המנדט הבריטי, והקמת שתי מדינות בשטחה של ישראל, מדינה אחת לערבים ומדינה אחת ליהודים. ואז הכול מתחיל.
דוד, ניצול שואה שחבר לפרטיזנים בבלארוס אשר לחמו בנאצים, עלה ארצה באוניית מעפילים ולחם נגד המנדט הבריטי יחד עם חבריו במחתרת ה"זאבים", אינו מוצא מנוחה כאשר היהודים בישראל של שנת 1947 בכלל, ובירושלים, עירו האהובה בפרט, נמצאים במלחמת קיום ממשית כנגד הערבים החיים בארץ, אשר אינם מקבלים את בשורת האו"ם בזרועות פתוחות, בלשון המעטה.
בספר זה אנחנו חוזרים לעלילותיהם של דוד ושושנה, יחד עם מחתרת הזאבים, כאשר הפעם הפעולה מכוונת כנגד כנופיות הצלפים שחוסמות את שיירות האספקה לירושלים וגורמות למצור ומחסור ממשי בתרופות ומזון, כאשר המשימה הראשית והחשובה מכול היא, להרוג את עבד אל-קאדר אל-חוסייני, מנהיג הכנופיות בירושלים שמשליטות טרור ביהודים.
בהמשך העלילה אנחנו נפגוש בעוד לא מספר דמויות מפתח דוגמת קצין בריטי אחד שניתן לומר עליו שהוא צדיק בסדום, וזאת מכיוון שהוא בין החיילים הבריטים שנשארו בארץ שתומכים ביהודים ולא בערבים, נפגוש במדריך קרב מגע ערבי עם לב של זהב, נפגוש בקצין קומנדו בריטי בעל משאלת לב לנקום את מות בן דודו האהוב, נפגוש בסיפורי אהבה מרגשים שצומחים דווקא מתוך כל הקושי והאפלה.
הספר, מפגש גורלי, הוא בהחלט ספר שמצליח להעביר את ההיסטוריה של כ"ט בנובמבר בצורה יפייפיה, אהוד דיסקין ברגישות לוקח את ההיסטוריה של העם היהודי ומצליח לבנות ממנה עלילה דרמטית וסוחפת. עם נודה על האמת, בהיסטוריה של העם היהודי לא חסרים סיפורים דרמטיים, אך לא כול סופר מצליח להביא את הסיפור בצורה כל כך מדויקת ומעניינת. קשה שלא להתחבר לדמויות של דוד ושושנה שאיבדו את כל עולמם בשואה, עלו לארץ ובסוף עוד הם נלחמים עליה למען העתיד שלהם ושל ילדיהם.
גילוי נאות, את הספר בו מכירים את דוד ושושנה לראשונה, "זאב בודד בירושלים" לא קראתי, אך לאחר שנחשפתי לחוש הכתיבה המהמם של דיסקין ונחשפתי לדמויות המרתקות בספריו, אני יותר מאשמח לקרוא ספר זה, וכן את שאר כתביו של דיסקין.
