סייג' בת ה 25 גרה לבד אי שם בעיירה קטנה בארצות הברית. הוריה מתו כשהיתה צעירה יותר, אחיותיה גרות רחוק ממנה עם משפחות משלהן. לא היו לה חברים והאדם היחיד שאיתו היתה ממש בקשר הוא אדם שהכירה במקרה וניהלה איתו מערכת יחסים סודית מאחר והיה נשוי. סייג' היא אופה למחייתה, היא עובדת כל הלילה במאפיה שנקראת "לחם יומינו" שנמצאת בצמוד לכנסיה, עובדת כל הלילה וישנה במהלך היום. היא היתה אישה בודדה.
סייג' היא יהודיה שלא יודעת הרבה על שורשיה היהודיים ואף פעם לא ממש התעסקה עם זה. היא גדלה גם שקיימה את מנהגי הנוצרים.
בקבוצת תמיכה שעוזרת להתמודד עם אבל הכירה סייג' את ג'וזף, זקן חביב כבן 90, הם פיתחו שיחות נעימות שהקלו על הבדידות של שני הצדדים. סייג' ניסתה להתמודד עם מות אימה שהשאיר אותה בודדה לחלוטין. יום אחד מספר ג'וזף לסייג' סוד ישן מעברו ומבקש ממנה טובה. סייג' נדהמה לשמוע את מה ששמעה וסרבה לעשות את מה שביקש, דילמה מוסרית לא קטנה עמדה בפניה. הדילמה הביאה אותה להפגש עם סבתה הקשישה מינקה ולשוחח איתה על העבר.
סבתה מינקה היתה נערה מתבגרת בזמן השואה, בת למשפחת אופים ששרדה ממש בקושי. החלק השני של הספר (מתוך שלושה) מספר את קורותיה של מינקה מתחילת מלחמת העולם השניה ועד סופה. סיפור מרתק על ההשרדות המטורפת של מינקה, סיפור של זוועות, על חברות ובעיקר על צעירה שניסתה לשמור על צלם אנוש כשמסביבה מתרחשות זוועות לא אנושיות.
בחלק השלישי הקצוות נסגרים ושני החלקים הראשונים מתחברים לסיפור מדהים אחד. לא אוסיף עוד על העלילה מאחר ואיני רוצה לחטוא ולספר לכם על מה שאתם צריכים לגלות בעצמכם.
זהו אחד הספרים שיותר נכנסו לי ללב. העלילה המרתקת, הכתיבה המצויינת של פיקו אכן עשו את העבודה. נשאבתי אל תוך הספר ולא יכולתי להפסיק. הקשר בין הפרקים ובין חלקי הספר היה מושלם וכל פיסות הפאזל התחברו בקלות. הסיפור של מינקה ריגש אותי במיוחד ולא פעם מצאתי את עצמי קוראת כשפני רטובים מדמעות. קראתי לא מעט סיפורים על השואה, הסיפור הזה נכנס לי עמוק ללב גם בזכות הכתיבה ובעיקר בזכות הסיפור המפורט והאותנטי של פיקו.
כששתי חברות ממליצות בחום, כנראה שיש לכך סיבה. קראתי בשקיקה ולא התבדתי, הספר אכן בגדר קריאת חובה! אז אם עדיין לא קראתם אותו, גם אתם חייבים!!!
