Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
מספרת הסיפורים
סופר/ת:
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2014
מס' עמודים: 462
סייג' סינגר היא אופה. היא עובדת בלילות בניסיון להימלט ממציאות של בדידות, זיכרונות קשים וצלו של מות אִמה. כשג’וזף ובר, קשיש בעל מבטא גרמני כבד, מתחיל לבקר במאפייה, נרקמת ביניהם ידידות מיוחדת. חרף ההבדלים ביניהם, הם מוצאים זה בזה את הצלקות שאחרים לא רואים, והופכים לחברים. הכול משתנה כשג’וזף מגלה שסייג' יהודייה. הוא מתוודה על סוד נושן ומביש - כזה שאיש בעיירה אינו חושד בו - ומבקש מסייג' טובה יוצאת דופן. אם תסכים, היא ניצבת לא רק בפני ההשלכות המוסריות, אלא גם בפני אלה המשפטיות. כשזהותה שלה עומדת לפתע למבחן, סייג' מתחילה לפקפק בהנחות שטיפחה ביחס לחייה ולמשפחתה. מתי הופכת בחירה מוסרית לציווי מוסרי? והיכן מותחים את הגבול בין עונש לצדק, בין מחילה לרחמים? ברומן נוקב זה ג'ודי פיקו חוקרת בעדינות כמה מוכן אדם להרחיק לכת כדי להגן על משפחתו, וכדי למנוע מן העבר להכתיב את העתיד. ג'ודי פיקו כתבה עד כה עשרות רומנים שתורגמו ל-21 שפות ונמכרו ב-14 מיליון עותקים ברחבי העולם. בשנת 2003 היא זכתה בפרס "ניו אינגלנד בוק" על מכלול יצירתה.

אני מכירה בכוחו של סיפור. הוא מסוגל לשנות את מהלך ההיסטוריה. הוא מסוגל להציל חיים. אך הוא יכול גם להיות בולען, חול טובעני שנתקעים בו ללא יכולת להיחלץ באמצעות הכתיבה.

סייג' סינגר היא צעירה בת 25 שמתגוררת בעיירה קטנה בשם ווסטרברוק שבניו המפשייר ועובדת בלילות במאפייה שנקראת "לחם יומנו" שנמצאת למרגלות גבעת קאפלה נוצרית ומספקת לחם למבקרים בה.
על אף שסייג' גדלה בבית יהודי, היא לא מגדירה את עצמה לפי הדת ואין לה בעיה לאפות לחם לא כשר לנוצרים.
לפני שלוש שנים סייג' איבדה את אמה והמוות שלה הותיר בה צלקת עמוקה, מלבד הצלקת הפיסית שיש לה על מצחה, אותה היא מקפידה להסתיר היטב.
סייג' מרבה להתבודד והיא משקיעה את כל כולה באפייה ולא מנסה להתחבר לאנשים סביבה, ו"הבילוי" היחיד שלה הוא מפגשים שבועיים בקבוצת אבל ששם היא גם פוגשת קשיש בן 95 ששמו ג'וזף ובר שמתאבל על אשתו.
הבדידות מקרבת בין ג'וזף לבין סייג' אבל הקשר ביניהם הוא לא מקרי, ג'וזף רוצה ממנה משהו והוא לא ירפה עד שהוא לא יקבל את מבוקשו.

לאחר שסייג' מגלה פרטים מזעזעים אודות חיי העבר של ג'וזף, כל עולמה היציב מתערער והנחמה היחידה שלה הם מפגשים עם סבתא שלה מינקה.
מינקה נולדה בלודג', אביה היה אופה מכובד בעל מאפייה מצליחה ובזמן מלחמת העולם השנייה היא מצאה את עצמה שורדת חיים קשים בגטו ולאר מכן מנסה לשרוד באושוויץ.
סיפורה הבלתי ייאמן של מינקה שעברה שבעה מדורי גיהנום במהלך המלחמה והניסיון שלה לשמור על טיפת צלם אנוש, מזעזע את סייג' וגורם לה לחשוב שוב על השורשים מהם היא באה.
למינקה היה כישרון יוצא דופן לספר סיפורים וזה גם מה שהציל אותה בזמן המלחמה מנפילה לתהומות אפלים וכמו כן, היא ניצלה מזרועותיהם האכזרית של הנאצים בזכות הדיבור והכתיבה שלה בשפה הגרמנית.

העלילה נעה בין סיפורה של סייג' בהווה לסיפורם של ג'וזף ומינקה בעבר עד שהם נשזרים לסיפור אחד.
את הספר הזה קראתי לראשונה לפני ארבע שנים והוא הותיר בי חותם עמוק וגרם לי להזיל לא מעט דמעות. גם בקריאה השניה לא יכולתי לעצור את הדמעות.
כמו בספריה הקודמים של פיקו, גם כאן היא שוזרת עלילה סבוכה, מתעתעת, עם טוויסט לא צפוי בסוף שטומנת בחובה דילמות מוסריות ובידיון מול מציאות ואמת שפנים רבות לה כי לפעמים אין ברירה אלא לדבוק בסודות ושקרים.
אני כל כך אוהבת את ספריה של ג'ודי פיקו והספר הזה היה אחד החזקים שלה בעיני, מי שטרם קרא אותו חייב לקרוא ולא לשכוח להכין הרבה ממחטות – נזכור ולא נשכח את כל אלה שניספו ובמותם ציוו לנו חיים!

קריאה מהנה.

חגית בן-חור

חגית בן חור, בלוגרית ספרים, חיה בסרט ומכורה לסדרות טלוויזיה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן