קמיל, אלמנה צעירה, מגדלת את ביתה היחידה ג'ולי בעיירה בשם באתני ביי. למחייתה, קמיל מפתחת בחדר חושך פילימים ישנים ומשחזרת אותם . זו המומחיות שלה והיא ידועה בתחומה.
יום אחד, בעוד שהיא באמצע פיתוח של סרט ישן שהובא אליה להנצלה, היא מקבלת שיחת טלפון דחופה מחדר המיון המקומי שביתה מאושפזת ושכמובן תגיע דחוף. קמיל עוזבת את הכל באמצע וממהרת למיון בבהלה ובדאגה. ביתה ג'ולי נפגעה בתאונת גלישה בים, התאוששה ושוחררה לביתה.
כשחזרה ג'ולי הביתה הבינה שסרט הצילום שהיה באמצע התהליך, נהרס לחלוטין ואין דרך לשחזר אותו. את הסרט מסר לה פין , פרופסור חתיך, בנוי לתלפיות ופנוי שביקש לשחזר פילם ישן שקרוב לליבו מאוד. תמונות ישנות שסביר להניח שישפכו אור על מותו של אביו. הפגישה ביניהם הסתיימה בטעם רע. ג'ולי הרגישה לא נעים מפין שהפילים נהרס ופין התאכזב מאוד מהתוצאה ועזב את המקום באכזבה גלויה.
כשקמיל מקבלת מאביה ארגז שנשלח אליו, הם מבינים מהר מאוד שהארגז הוא לא סתם עוד ארגז, אלא ארגז מלא היסטוריה של המשפחה של אביה שחי בצרפת בזמן מלחמת העולם השניה. קמיל מוצאת שם צילומים ישנים, מצלמה ישנה וסרט צילום.
היא מתפייסת עם פין וקוראת לו לעזרה בפענוח התמונות כדי ללמוד על העבר של משפחתה. היסטוריה היתה התמחות של פין, לכן יכל לעזור. יחד הם מנסים לפענח את התעלומה ועל הדרך כמובן שנרקמת מערכת יחסים.
מנקודה זו, משתלבים פרקים שחוזרים בזמן לעיירה הציורית הצרפתית בזמן מלחמת העולם השניה, פרקים אלו מספרים לנו את סיפורם של הוריו של אביה של קמיל, על סיפור הכרותם ועל ההתמודדות שלהם עם הנאצים והמלחמה.
שתי נקודות הזמן מתחברות אחת לשניה באופן זורם, קולח ולעיתים מותח.
האם יגלו את האמת על מה שקרה בצרפת? האם קמיל ופין יהיו יחד?
הספר עושה נעים בלב, נוגע ללב כשמו כן הוא. הקריאה נעימה וזורמת, נהנתי מהכתיבה ומהעלילה, הרגשתי שהסופרת מכניסה אותי לעולם של הסיפורים, להתרחשויות ולסיטואציות שתוארו. סיפור על אהבה, אובדן אהבה ותקווה.
כריכת הספר מקסימה, מזמינה את הקורא למסע הן בעזרת התמונה הנעימה והן בזכות הצבעים הרכים והמזמינים.
בקיצור, את ההמלצה החמה שלי יש לכם .
