Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
מסעותיי עם העברית
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2022
מס' עמודים: 288
מסעותיי עם העברית, ספרו האישי ביותר עד כה של הבלשן והסופר רוביק רוזנטל, הוא יומן מסע של אדם שהשפה הייתה לו בית כל חייו. רוזנטל מגלף בלשון רשימות מזוקקות ורוויות הומור, והיא מצידה מציירת את הנופים המתחלפים בחייו שלו - חיים של פרידות והתחלות, שברים ותקוות: הילדות בצל מעשיו הגדולים של דור האבות, חיי הקיבוץ ונטישתם, המשפחה שהתפרקה, האֵבל הלא נגמר על האח שנהרג, המסתורין הגדול של היצירה. סיפוריו משתרגים בסיפורים אחרים, ומסעו שלו צופן את רישומו של דור שלם. פסוקי שיר ומילות סלנג, צירופים עתיקים וחידושים בני רגע מתלכדים בספר הזה לרקמה נושמת אחת. אין כמו רוזנטל להקשיב לעברית הישראלית, ולשמוע אילו מרחקים וזיכרונות מקופלים בהפכפכות גווניה. במידה רבה לפנינו ביוגרפיה של העברית, המוגשת לנו מפי הנאמן שבאוהביה: זה שאינו מקנא לדמותה הנוכחית, אלא משקיף תמיד אל הצורות שעוד תלבש, ואל החיים שעוד יהיו לה. ד"ר רוביק רוזנטל הוא בלשן וסופר, חתן פרס סוקולוב לעיתונות ופרס רמת גן לספרות ילדים. ספריו הרבים העוסקים בתרבות, בחברה ובעברית הישראלית התקבלו בקרב קהל קוראים רחב ומגוּון. והיו לרבי מכר.

האמת? חששתי לכתוב את דעתי על הספר. לא כי לא נהנתי ממנו. ההפך. נהנתי ואהבתי מאוד. אבל חששתי מטעויות תחביריות, כתיב וניסוח, בכל זאת המחבר בלשן והספר השפיע. 😉

שפת העברית רחבה מיני ים ויש כללים למכביר אבל יש בה גם קסם של משחקי מילים הנובע מהמבנה הייחודי שלה.

הרגשתי לאורך הקריאה שהמחבר לוקח אותי לסיור בעברית. ז"א כאילו העברית היא מקום ואנו מסיירים בו. אני כל הזמן מצרה על השיטה בה מלמדים עברית ולשון בבתי הספר ובספרו של רוביק מצאתי הד לתחושתי. בעצם מצאתי הד להרבה תחושות, כמו חשיבותו של הניקוד להבנת מילים שיכולות להיקרא בדרכים שונות, לקבל משמעויות שונות למרות שאלו בדיוק אותן אותיות.

או המילון – בילדותי הייתי קוראת בו להנאתי. היום מתקתקים הכל במקלדת ומקבלים הכל על מסך. לא חשים דפים, לא מפנימים סדר א-ב פנימי וחיצוני. אומנם מלמדים זאת קצת בבית הספר אך כמו שילדיי אומרים יש הכל ברשת.

רוביק לוקח אותנו למסע בעקבות עברו כשהחוט המחבר הוא העברית, השפה המדוברת והמילה הכתובה. הכתיבה שנונה. מידי פעם מליצית ומתחכמת אך תמיד באה מהלב וניכרת בה אהבתו לשפה העברית.

רוביק הושפע מאוד מפטירת אביו כאשר היה בגיל 3 , או נכון יותר לומר מחסרונו, וכן ממותו של אחיו גידי, כחייל בגיל 23. רוביק, עיתונאי, בלשן, סופר, אבא – משתף אותנו בחוויותיו ובמחשבותיו בכל אחת מתחנות חייו תחת הכובעים הנ"ל.

זה אומנם ספר שאמור להיות סוג של ביוגרפיה אך אין רצף כרונולוגי. אלא יותר זכרונות שצפים ועולים, מחשבות על החיים והאנשים בחייו. הספר מחולק לפרקים קצרים וממוקדים, כל פרק נוגע בעניין אחר או חלק נוסף בחייו של רוביק, מצאתי שצורת ההגשה הזו של הספר נוחה מאוד.

"הילדים הם שומרי החותם של השפה, הם גנזך המילים של הדורות הבאים. אם יכירו אותן כאשר הנפש חפצה עדיין ללמוד הם ישמרו עליהן. עלינו המלאכה להעביר את המילים, נכסי השפה יקרי הערך מדור לדור" עמ' 90

להרגשתי, מעמדה של השפה העברית נשחק עם השנים. וחשוב לשמר אותו. רוביק מציע שהשימור יעשה דרך הילדים ע"י העשרה של אוצר המילים עם מילים גבוהות, עם ניבים וביטויים ולא ע" ניתוח משפטים ארוכים ולא ברורים במבחני הבגרות וניתוח בניינים ופעלים.

מצאתי בספר הד לכל מיני מחשבות שלי, נהנתי, נאנחתי בהסכמה, וחייכתי. ספר אישי ואנושי,

על חייו האישיים של רוביק רוזנטל, על החיים בכלל ועל השפה העברית.

קריאה מהנה. 

אורנה שפי

אורנה, אוהבת ספרים ובישולים ומערבבת הכל יחד עם שירים טובים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן