שתיקה ששומרים עליה במקום עמוק כל כך מתחת לפני הקרקע היא שתיקה מסוג אחר בתכלית.
סוניה ודניאל אוסטרם הם זוג נשוי מזה עשרים שנה שעובר משבר בזוגיות לאחר שילדיהם הבוגרים עזבו את הבית.
דניאל שמאבד את עבודתו מאמין שמעבר לבית שקרוב לטבע יכול לעזור לו להשתקם ולהרגיש טוב יותר עם עצמו והוא טרוד במסע חיפושים אחר בתים באזורים כפריים עד שהוא מתביית על כרם בבוהמיה שנמצא בהרים הגובלים בגרמניה וברפובליקה הצ'כית.
דניאל וסוניה חלמו על שטחים נרחבים וייצור יין אבל סוניה היתה יותר בכיוון של פרובנס או טוסקנה ופחות חשבה על אזורים שכוחי אל במזרח אירופה.
הם מוצאים באזור נכס במחיר נמוך, עוזבים את ביתם בשטוקהולם, עוברים להתגורר בו ופוצחים בשיפוץ מסיבי.
דניאל וסוניה סקרנים לגבי ההיסטוריה של הבית החדש שלהם וכאשר דניאל מוצא בבית מרתף, השניים תוהים לגבי היינות הישנים שמצאו בו מלפני שמונים שנה.
סוניה מגלה שפעם היו מנהרות נסתרות מתחת לעיירה והיא נכנסת למרתף כדי לבדוק האם ניתן להגיע למנהרות דרך שם ובעוד היא משוטטת בתחתית היא מגלה לחרדתה גופת ילד שמוטלת על הקרקע ומזעיקה את המשטרה.
לאחר חקירה מסתבר שהילד היה כנראה ילד גרמני נאצי אבל לא ברור מי הוא ואיך הוא מת במנהרות.
בעוד סוניה מנסה להתאושש מהסיפור הזה ומעדיפה לברוח כמה שיותר רחוק מהבית המקולל בו היא מתגוררת, מתגלה עוד גופה של אישה מחוץ לבית.
סוניה מחליטה לחקור לעומק את כל הסיפור ולגלות מה באמת התרחש בעיירה המנומנמת הזאת שמתחת לפני השטח הרבה דברים גועשים בה והאדמה זועקת ומדממת.
העלילה מתרחשת דרך קולה של סוניה, בין משבר הזוגיות שלה עם דניאל, הסודות שהיא מסתירה מפניו והחקירה שלה שמובילה אותה לתקופה סבוכה, אפלה וחשוכה בדפי ההיסטוריה – תקופת מלחמת העולם השניה.
הכתיבה היתה טובה, היו רגעים שהרגשתי שאני הולכת קצת לאיבוד בין העבר להווה וניסיתי להבין מי היה שם נגד מי במהלך המלחמה (אני חושבת שגם מי שחי באותה תקופה לא הבין מי אויב ומי ידיד והכיאוס היה בעיצומו) אבל זה לא גרע מהנאת הקריאה שלי.
עלילת הספר חשפה את התקופה שלאחר המלחמה שבה השנאה היתה יוקדת והצלקות שהותירה המלחמה היו כל כך עמוקות שאף אחד לא באמת הצליח להתאושש מהן, תקופה שבה אנשים איבדו כל צלם אנוש ולא בחלו באמצעים כדי להתנקם באלה שפגעו בהם בזמן המלחמה.
אני רוצה לשבח את התרגום של דנה אלעזר-הלוי מאנגלית לעברית שגרם לקריאה להיות מהנה יותר.
קריאה מהנה.
