קתרינה צימרמן היא אדריכלית צעירה שמצליחה להכנס לפרוייקט היוקרתי, בניה מחודשת של מלון אדלון המפורסם. כדי לשחזר את המלון הצוות נעזר בכאלו שחיו במלון והכירו אותו מקרוב. הם לא רק רצו ללמוד על המבנה אלא גם על אורחות החיים של אז וסוניה כמי שחיה שם לא מעט יכולה להיות להם לעזר. קתרינה ידעה שסוניה היא סבתה, סבתא שאין לה קשר איתה. העבודה המשותפת הולכת להיות מעניינת ומרגשת, קתרינה לא ידעה כמה.
סוניה היתה תינוקת שנולדה ממעשה אסור של אימה אלמה שהיתה נצר למשפחה מכובדת ועשירה לבין בנו של הגנן. ההריון הוחרש והתינוקת הוצגה כביתה של אימה. לאלמה יעדו נישואי נוחות עם משפחת פון טנן, עם בחור שאלמה נאלצה להסכים שיהיה לבעלה, הכל כתנאי לקירבה 'לאחותה'.
אלמה ניצלה והיא לא נישאה לבחור שבהמשך הפך להיות נאצי. הספר מספר על המשפחה של אלמה וסוניה אך לא רק. הוא מספר על כל הסובבים אותה ובמיוחד על בעלי התפקידים של המלון המפואר והמיוחד שנבנה עוד לפני מלחמת העולם הראשונה. הספר מתחיל לפני מלחמת העולם הראשונה וממשיך עד לאחר מלחמת העולם השניה. הוא מספר את סיפורן של הדמויות אך גם מעט על ההיסטוריה ועל מה שקרה בברלין של אותה תקופת זמן.
דרך הגיבורים אנחנו עדים למה שהתרחש במלון באותה התקופה. הנשפים, ההשקות, האולימפיאדה שהיתה בברלין, האורחים החשובים שהגיעו ומה שקרה שפרצה המלחמה השניה.
הספר הוא סאגה משפחתית שמספר את סיפורן של נשים חזקות, הוא מסופר על פני עשרות שנים ומשקף את ההיסטוריה המרתקת של אותה תקופה. מודה שהיו לי קטעים מתים בסיפור שפחות התחברתי אליהם אבל למרות זאת הייתי סקרנית לקרוא מה עלה בגורלן של הנשים המרתקות האלו.
נהנתי לקרוא את הסיפור, למדתי לא מעט על המלון בעקבות הסיפור ופגשתי אירועים היסטוריים שהשתלבו בסיפור.
מידע על מלון אדלון (ויקיפדיה):
המלון הוקם בשנת 1907 באתר ארמון רדרן (Palais Redern) שעמד במקום. המלון הוקם ביוזמת הסוחר ובעל המסעדות העשיר לורנץ אדלון (Lorenz Adlon) ועד מהרה הפך לאחד המלונות הידועים באירופה.
לאחר מלחמת העולם הראשונה פחת מספר אנשי האצולה שהתגוררו במלון ועלה מספר האורחים מקרב מעמד הביניים העולה – הבורגנות התעשייתית והמסחרית של גרמניה, שאף היא החלה להשתמש במלון כאתר אירוח ואירועים. המלון הפך לאתר אירוח מועדף לעשירי ארצות הברית בשנות ה-20 של המאה ה-20 כחלק מהסיור שערכו באירופה, וכן התגוררו בו אנשי תרבות וקולנוע ובהם צ'ארלי צ'פלין, מרלן דיטריך ורבים אחרים.
עד להקמת המלון לא היו בברלין מלון יוקרה מסוג זה (הכולל אולמות נשפים ואירועים, חדרים מרווחים הכוללים חדרי אמבטיה, ושטחי אירוח נרחבים) אשר החלו להיות פופולריים באירופה ובארצות הברית. אדלון קיבל את רשותו של הקייזר להקים את המלון, ובעקבות השפעתו של הקייזר הבנייה התקדמה במהירות רבה. מבנה המלון תוכנן על ידי האדריכלים קארל גאוס ורוברט לייבניץ, והוא נבנה בסגנון שמרני ומאופק מבחינה חיצונית, אולם כלל את כל החידושים המודרניים של אותה תקופה – חשמל ומים חמים וקרים זורמים ב 450 החדרים.
במהלך מלחמת העולם השנייה המשיך המלון לפעול כסידרו. בשלהי המלחמה, במהלך הקרב על ברלין חלקים מהמלון הוחרמו על ידי הצבא הנאצי והפכו לבית חולים שדה עבור הנפגעים הרבים. המלון שרד את ההפצצות של מטוסי בעלות הברית ואת הארטילריה של הצבא הסובייטי אולם יום לאחר תום המלחמה, בליל ה-2 במאי 1945, חיילים סובייטיים גילו את מחסן היינות של המלון, השתכרו בו ושרפו את המלון.
בשנת 1964 שופצה חזית מבנה השירות, ובאמצע שנות ה-70 הפסיק המלון לארח תיירים והפך למבנה אירוח רשמי של ממשלת גרמניה המזרחית. בשנת 1984 נהרס המבנה.
עם איחוד גרמניה המזרחית וגרמניה המערבית רכשה חברת השקעות מערב גרמנית את השטח והחלה בהקמת המלון. המבנה שנבנה במתכונת המלון המקורי נחנך ב-23 באוגוסט 1997 בנוכחות נשיא גרמניה רומן הרצוג.
