Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
מי שהייתי פעם
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2020
מס' עמודים: 237
אניקה רוז לומדת ספרות אנגלית באוניברסיטת אילינוי. מפגשים חברתיים מעוררים בה חרדה, והתנהגויות אנושיות מבלבלות אותה. היא מעדיפה להיות לבד, בחברת ספרים, או לשחק שחמט – עולם שהסדר והמשמעת שולטים בו. כשג'ונתן הופמן מצטרף למועדון השחמט של אניקה הביישנית והמוזרה, הוא מפסיד לה מיד. אבל הנאמנות שלה לעצמה כובשת אותו, והוא מתאהב. הרומן שלהם פורח ושורד את כל המשברים, עד לטרגדיה בלתי צפויה שמאלצת אותם להיפרד ושולחת אותם כל אחד לדרכו. אחרי עשור הגורל שב ומפגיש ביניהם בשיקגו. היא חיה את החיים שתמיד חלמה עליהם, בתור ספרנית. הוא אשף בוול סטריט שמתאושש מגירושים ומשתוקק להתחלה חדשה. האהבה מתלקחת שוב מיד, אך כדי לזכות בהזדמנות שנייה עליהם להתעמת עם הפחדים שהפרידו ביניהם בעבר.

אני משתוקקת להחליף את הזיכרונות ממי שהייתי פעם, במי שאני היום.

לפני עשר שנים אניקה רוז הכירה לראשונה את ג'ונתן הופמן באוניברסיטת אילינוי כאשר הוא היה היריב שלה במשחק שחמט וכמובן שאניקה הביסה אותו כי אף אחד לא יכול היה לעמוד במהלכים שלה.
אניקה היתה אז חברה במועדון השחמט וגם התנדבה פעמיים בשבוע במרפאה לחיות בר וחייה היו עמוסים ומלאים.
כניסתו של ג'ונתן בסערה לתוך חייה המסודרים בקפידה לא היה משהו שתוכנן מראש ואניקה שהיתה קצת מוזרה ומנותקת חברתית לא אהבה הפתעות לא צפויות אבל אפילו היא לא יכלה לעמוד בפני ג'ונתן השחיין החתיך.
ג'ונתן נכנס לאט לאט ללב של אניקה והצליח להוכיח לה שהוא בחור טוב ואכפתי שיעשה הכל כדי לתת לה להרגיש בנוח עם עצמה ולא לנצל אותה כמו בחורים אחרים.

אניקה שהיתה על הרצף האוטיסטי אבל מעולם לא אובחנה באופן רשמי, סבלה מחרדות כאשר נאלצה לבלות בחברת אנשים זרים והיא העדיפה להיות מוקפת בספרים מאשר להיות בחברת אנשים אבל היא עשתה מאמצים עילאיים להתערות בחברה למרות הקושי ובעיקר היא התקשתה לזהות סימני רגשות אצל אחרים ולדעת מה באמת כולם חושבים עליה.
ג'ונתן ואניקה קיוו שהקשר ביניהם ישרוד אבל משהו השתבש בדרך וכל אחד מהם הלך לדרכו.
לאחר עשר שנים, הם נפגשו שוב במקרה בשיקגו, אניקה עבדה בספריה הציבורית וכמוכן לימדה ילדים משחק בתיאטרון וג'ונתן היה גרוש וכאוב ועבד בחברה מצליחה לשירותים פיננסיים.
ג'ונתן ואניקה ניסו להמשיך מאיפה שהפסיקו ולאניקה היה חשוב להוכיח לג'ונתן שהיא שונה הפעם ולא מה שהיתה בעבר אבל נותרו ביניהם יותר מידי דברים פתוחים שצריכים היו להסגר לפני שדף חדש יפתח.

העלילה נעה בין הווה לעבר והיא מסופרת דרך עיניה של אניקה ודרך עיניו של ג'ונתן.
הדמות של אניקה היתה שילוב של סאגה נורין מהסדרה "הגשר" ואלינור מהספר "אלינור אוליפנט ממש בסדר".
אהבתי את דמותה התמימה והטהורה של אניקה והיכולת שלה להיות כנה ואמיתית, לא פלא שהיא הסתדרה כל כך טוב עם ילדים כי היא בעצמה היתה כמו ילדה קטנה שצריכה למצוא את הדרך להתנהל לבד בעולם הגדול.
אניקה אמנם לא היתה חזקה במצבים חברתיים אבל היתה בה המון חמלה ורגש כלפי בעלי חיים ואנשים שהיו יקרים ללבה ואי אפשר היה שלא להתאהב בה ולרצות לחבק אותה חזק, אני מודה שלא ידעתי למה לצפות כשהתחלתי לקרוא את הספר הזה אבל להפתעתי הוא היה מרגש ואפילו סיימתי אותו עם דמעות – מומלץ ביותר!

קריאה מהנה.

אהבתם? שתפו!

חגית בן-חור

חגית בן חור, בלוגרית ספרים, חיה בסרט ומכורה לסדרות טלוויזיה.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט
דילוג לתוכן