הילדה בספר "מי ראה את הג'ירפה שלי?" זוכה בג'ירפה מתנה בלונה פארק. תחילה הוריה לא מוכנים להביא את בעל החיים המגושם לביתם אבל הילדה (חסרת השם) מתעקשת ומנסה למצוא מחבוא לג'ירפה. כשהיא לא מצליחה היא מנסה אף לשלב אותה בחייה הטבעיים ולשים אותה במקומות רגילים. האם היא מצאה לה מקום ראוי בבית?
ראשית מדובר בספר יפיפייה מבחינה ויזואלית. הציורים מפורטים, מעניינים ויפים מאוד. גם המסר של הספר מעניין: שלכל אחד יש את המקום שלו ואי אפשר להכריח מישהו להשתלב במקום שלא טבעי לו. צריך לאפשר לכל אחד להיות מה שהוא ולא להכריח אותו להיות מה שהוא לא.
אם זאת אני חייבת להודות שבתי בת השנתיים פחות התחברה לספר. הוא היה לה ארוך ועמוס מדי. היו בו הרבה מושגים שהיא לא הכירה וכל פעם שהסברתי לה אותם זה פגם ברצף הקריאה. לפני שרוכשים ספר לילד חשוב לבדוק לאיזה גיל הוא מתאים. לדעתי, ילדים גדולים יותר ייהנו יותר מ-"מי ראה את הג'ירפה שלי?". כשבתי תהיה גדולה יותר אני אחזור ואקרא לה אותו שוב, למרות שבינתיים היא נהנית בעיקר מהאיורים היפים.
