Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
מישהו מסתכל עלייך
תגית:
סוגות: ,
שנת הוצאה: 2020
מס' עמודים: 407
כשזואי ווקר רואה את התמונה שלה במדור המודעות האישיות בעיתון לונדוני, היא נחושה לגלות איך היא הגיעה לשם. אין שום הסבר: תמונה מגורענת, כתובת אתר אינטרנט ומספר טלפון. בני משפחתה משוכנעים שהאישה רק דומה לזואי, אבל למחרת מופיעה במודעה תמונה של אישה אחרת, וביום שלאחר מכן עוד מישהי.. האם זו טעות? אולי צירוף מקרים? או שמישהו עוקב אחרי כל תנועה של הנשים האלו? מישהו מסתכל עלייך הוא מותחן שנקרא בנשימה עצורה. קלייר מקינטוש שירתה במשטרה בתפקידים שונים במשך 12 שנה לפני שעברה לעיתונאות. ספר הביכורים שלה, "נתתי לך ללכת", הגיע למקום הראשון ברשימת רבי-המכר של "הניו יורק טיימס", זכה בשבחי הביקורת ובפרסים רבים ותורגם ליותר מ-30 שפות.

כידוע ספרי מתח אינם הז'אנר המועדף עלי, אבל מדי פעם אני מאתגרת את עצמי מתוך ציפייה לספר מתח משובח, כזה שמעלה את הדופק ומדיר שינה, וכאשר קיבלתי את הספר הזה וראיתי את הכריכה המקסימה שלו – זאת הייתה הציפייה שלי ממנו.

זהו סיפורה של זואי הנמצאת בזוגיות שנייה עם סיימון, שנשמע כמו הבן זוג האידאלי, איתם גרים בתה ובנה מנישואיה הראשונים.
זואי מנסה לנהל חיי שיגרה, היא עובדת בעבודה עם בוס שהיא שונאת ומנסה לשרוד כלכלית בכדי לפרנס את משפחתה בכבוד.

יש לה שכנה בשם מליסה שהיא ובעלה הם החברים הכי טובים שלה, ותמיד מסייעים לה בזמנים קשים. גם בתקופות בהם גידלה את ילדיה לבדה הם תמיד היו שם לתמוך ולעזור.

באחד הימים בהם היא חוזרת מהעבודה כהרגלה ברכבת התחתית, היא רואה תמונה שלה בעיתון בפרסום של אתר היכרויות, לאחר מספר ימים היא רואה תמונה של עוד אישה,  ועוד אחת, ואז היא מגלה שאחת נרצחה ואחת נאנסה… זואי מתחילה לחשוש ומחליטה לפנות למשטרה.

במשטרה נמצאת השוטרת קיילי שעובדת במחלקת התחבורה אך ממש רוצה להגיע לתחומים המעניינים והמאתגרים יותר כשוטרת. הפנייה של זואי מגיעה בטעות אליה, ולמרות שמנסים לשים לה רגליים היא נלחמת לעבור למדור החקירות שם תוכל להמשיך לעבוד על התיק הזה.

את הספר הזה לקח לי לקרוא כמעט שבועיים. ההתחלה מתנהלת כמו ספר דרמה ,הוא זורם בעצלתיים ובלי תפניות דרמטיות במיוחד.
הספר התחיל מעניין בעמודים הראשונים, אבל באיזשהו שלב הייתה תחושה שחסר קצת דלק על מנת להניע את העלילה, שחסר האלמנט שגורם לחשוק שיניים, ולהפריש אדרנלין בספרי מתח, ונדמה כי עיקר המתח וההפתעות בעלילה התרכזו פחות או יותר בחמישים העמודים האחרונים של הספר עד לסופו המפתיע.
הקריאה בספר דרשה ממני סבלנות (אני מודה שבאיזשהו שלב אפילו שקלתי לנטוש אותו) והציפייה שאולי מחכה איזו הפתעה מעבר לדף היא זאת שדרבנה אותי להמשיך לקרוא אותו.
החלק שאהבתי בספר הוא דווקא הדרמה – סיפורה של זואי והתובנות שלה לחיים, האהבה והזוגיות שלה עם סיימון, והגידול המאתגר של ילדיה.

בשורה אחת: "כבדהו וחשדהו" זה מוטיב חשוב לחיים ובכלל!

חוי הראל

נשואה ואם לארבעה, תולעת ספרים מלידה ואופטימית נצחית.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן