כידוע ספרי מתח אינם הז'אנר המועדף עלי, אבל מדי פעם אני מאתגרת את עצמי מתוך ציפייה לספר מתח משובח, כזה שמעלה את הדופק ומדיר שינה, וכאשר קיבלתי את הספר הזה וראיתי את הכריכה המקסימה שלו – זאת הייתה הציפייה שלי ממנו.
זהו סיפורה של זואי הנמצאת בזוגיות שנייה עם סיימון, שנשמע כמו הבן זוג האידאלי, איתם גרים בתה ובנה מנישואיה הראשונים.
זואי מנסה לנהל חיי שיגרה, היא עובדת בעבודה עם בוס שהיא שונאת ומנסה לשרוד כלכלית בכדי לפרנס את משפחתה בכבוד.
יש לה שכנה בשם מליסה שהיא ובעלה הם החברים הכי טובים שלה, ותמיד מסייעים לה בזמנים קשים. גם בתקופות בהם גידלה את ילדיה לבדה הם תמיד היו שם לתמוך ולעזור.
באחד הימים בהם היא חוזרת מהעבודה כהרגלה ברכבת התחתית, היא רואה תמונה שלה בעיתון בפרסום של אתר היכרויות, לאחר מספר ימים היא רואה תמונה של עוד אישה, ועוד אחת, ואז היא מגלה שאחת נרצחה ואחת נאנסה… זואי מתחילה לחשוש ומחליטה לפנות למשטרה.
במשטרה נמצאת השוטרת קיילי שעובדת במחלקת התחבורה אך ממש רוצה להגיע לתחומים המעניינים והמאתגרים יותר כשוטרת. הפנייה של זואי מגיעה בטעות אליה, ולמרות שמנסים לשים לה רגליים היא נלחמת לעבור למדור החקירות שם תוכל להמשיך לעבוד על התיק הזה.
את הספר הזה לקח לי לקרוא כמעט שבועיים. ההתחלה מתנהלת כמו ספר דרמה ,הוא זורם בעצלתיים ובלי תפניות דרמטיות במיוחד.
הספר התחיל מעניין בעמודים הראשונים, אבל באיזשהו שלב הייתה תחושה שחסר קצת דלק על מנת להניע את העלילה, שחסר האלמנט שגורם לחשוק שיניים, ולהפריש אדרנלין בספרי מתח, ונדמה כי עיקר המתח וההפתעות בעלילה התרכזו פחות או יותר בחמישים העמודים האחרונים של הספר עד לסופו המפתיע.
הקריאה בספר דרשה ממני סבלנות (אני מודה שבאיזשהו שלב אפילו שקלתי לנטוש אותו) והציפייה שאולי מחכה איזו הפתעה מעבר לדף היא זאת שדרבנה אותי להמשיך לקרוא אותו.
החלק שאהבתי בספר הוא דווקא הדרמה – סיפורה של זואי והתובנות שלה לחיים, האהבה והזוגיות שלה עם סיימון, והגידול המאתגר של ילדיה.
בשורה אחת: "כבדהו וחשדהו" זה מוטיב חשוב לחיים ובכלל!
