כמה פעמים בילדות שלנו חלמנו על איזה רובוט כפיל שיחליף אותנו בכל המטלות המעצבנות וישאיר לנו את כל הכיף? יש גם לא מעט מבוגרים שהיו חולמים על רובוט כזה, ואצל מילה שהיום שלה מלא בחוגים ולימודים, וכמעט בלי רגע לנשימה, החלום מתגשם.
מילה תמרי מקבלת כפילה אנדרואידית, והיא שולחת אותה במקומה לבית הספר ולחוגים, היא יכולה לשלוט עליה דרך לוח בקרה והיא מרגישה שהעניינים בשליטה, עד שהכפילה מתחילה לאט לאט לתפוס את המקום של מילה, ומילה, בלי שאף אחד מרגיש, נדחקת החוצה ונשארת בלי בית. רגע לפני שהיא נופלת לידיו של המדען המרושע שחוטף חלומות של ילדים, חבורת ילדים מצילה אותה, והם יוצאים יחד להרפתקה בדרך להחזרת החיים לידיים שלהם.
וואו, איזה ספר, נהנתי כל כך מהקריאה בו, הוא כתוב בשפה פשוטה ונעימה, אבל מצליח להעביר רגשות ופחדים בצורה נפלאה. בהתחלה לא כל כך הבנתי את הספר, כנראה שהייתי זקנה יחסית לקהל היעד, אבל כשצללתי פנימה הרגשתי שאני בתוך העלילה וחוויתי את הכול.
אני אהיה טרחנית ואגיד שיש בספר הזה מסרים נפלאים, הוא מראה התמודדות של ילדה עם מוות של הורה, והקושי שלה עם האמא החורגת. הוא מלמד קצת על סכנות ברשת ומפגש עם זרים. מזכיר לנו את הכוח של חבורה, ומראה שלפעמים החיים שלנו נפלאים כפי שהם ואנחנו לא צריכים לשנות בהם כמעט כלום, אולי חוץ מאת עצמנו.
היה דבר אחד קצת בעייתי בעיניי בנושא הגנבה, אבל רגשות האשם שעלו בילדים הספיקו כדי להבין שזה מעשה שלא עושים. ואולי גם הציק לי קצת איך שהציגו את עולם המבוגרים, מבוגרים חולמים ומדמיינים, אמנם אין להם את הזמן לזה כמו לילדים, ויש משהו בתום הילדות שעושה את הדברים אחרת, אבל החלום נמצא, והוא כוח החיים הפעיל שלנו, הוא זורק אותנו קדימה.
בשנה האחרונה 'גיליתי' את הספרות הישראלית מחדש, תמיד ברחתי ממנה כמו מאש, ולאחרונה אני מבינה כמה היא מהנה, וכמה כיף לקרוא בה ולהרגיש בבית. בספרות הילדים נראה שהספרות הישראלית נקראת יותר ונפוצה יותר, והספר הנוכחי הקפיץ אותי בחזרה לילדות.
שורה תחתונה: תדמיינו, תחלמו, ואל תיתנו לאף אחד לקחת את זה מכם!
