Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
מחר ניסע ללונה פארק
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2018
מס' עמודים: 223
במהלך ימים ספורים, כשחורף מר ואכזרי משתולל בחוץ, על רקע משבר קיומי מתמשך, ורגע לפני שהיא מאבדת לחלוטין שליטה על חייה, מחליטה אם צעירה, ילדה כמעט בעצמה, לקחת את שני ילדיה ללונה פארק. מחר ניסע ללונה פארק הוא יצירה טרוּפה, מסוחררת ולופתת, המעמידה במרכזה אישה שבדידותה — דווקא בתוך המרדף הנפשי אחר האימהות הטובה, הבלתי־מושגת — קורעת את הלב בעוצמתה. הרומן החדש של אילנה ברנשטיין הוא דיסטופיה אימהית, מסמך אמיץ ונוקב, שאין בו רגע של מנוחה, המאפשר הצצה אל המגירה העמוקה והאפלה ביותר של הלא־מודע האימהי. מחר ניסע ללונה פארק הוא ספרה השנים עשר של אילנה ברנשטיין. קדמו לו: "שארה כסותה עונתה", "חלמתי שאני ער", "עכשיו זה כתוב", "מושבת האהבה", "ימי ראשית", "בקשתה האחרונה" ועוד.

רציתי להפסיק להבטיח. אבל בלי הבטחות מה יישאר לנו? מה אני יכולה לתת לילדים שלי אם לא תקוות?

בשבוע שעבר מצאתי את עצמי מקטרת לבת הגדולה שלי (בת 23) כמה קשה לי בימי הקורונה כשפתאום כולם בבית ואין לי רגע של שקט וכל היום אני מוצאת את עצמי עומדת במטבח ומכינה אוכל לכולם ואז היא זרקה משפט מטריד שנחרט לי בראש: את צריכה להיות לבד לגמרי, לא להיות בזוגיות וגם לא לגדל ילדים, כבר אין לך סבלנות לכלום!
המשפט הזה ליווה אותי במשך כמה ימים וגרם לי לבקר את עצמי כאמא, האם באמת איבדתי את הסבלנות, האם אני אמא לא מספיק טובה, קשובה, מכילה? אבל אז נזכרתי בכל השנים הקשות בהן גדלתי את שלושת ילדי לבד אחרי שהתגרשתי וניחמתי את עצמי שאולי אני מאבדת לפעמים את הסבלנות אבל עברתי שנים לא פשוטות וגם לאמא מותר לפעמים לצאת ל"חופשה" עם עצמה ולנוח מהכל.

עלילת הספר הזה מפגישה אותנו עם אם צעירה שמגדלת לבד את שני ילדיה בני השש והחמש.
בחוץ קר ובתוך הבית אין חימום, לילדים קר, הם רעבים אבל אמא שלהם לא מצליחה למצוא עבודה ראויה והיא עושה כמיטב יכולתה כדי לשרוד.
כל כמה ימים יש עננה מעל ראשה בצורת גובה שמאיים עליה שאם לא תשלם את שכר הדירה היא תמצא את עצמה ברחוב עם ילדיה.
האם אוהבת את ילדיה ותעשה הכל כדי לגונן עליהם אבל היא עייפה. עייפה מהחיים, מהעוני ומהמלחמה הקיומית והכלכלית בה היא מצויה והיא גם שרויה בדיכאון ורק רוצה לישון ולשכוח מהכל.
קרן האור היחידה בחייה היא הכתיבה שלה והתקווה שאולי יום אחד היא תהיה סופרת מצליחה ותוכל לפרנס את ילדיה בכבוד.
הילדים נאלצים להתבגר ויש רגעים בהם נדמה שהילדה בת השש היא זאת שמגדלת את האם ולא להיפך.
האמא מבטיחה לילדיה שמחר היא תפנק אותם והם יילכו יחד ללונה פארק, הבטחה שלא יכולה להתקיים עקב מחסור במזומנים אבל היא נותרת באוויר ומשאירה שביב של תקווה לימים מאושרים ואופטימיים יותר ודרך להאחז בילדות העצובה שהילדים האלה חווים.

כל העלילה כתובה מנקודת מבטה של האם והיא נעה בין מציאות לדימיון דרך הסיפורים שהאם מספרת לילדיה.
הסיפור היה מכמיר לב וחשף חיים אפרוריים ועלובים, עוני ורעב קשים וכל הזמן דמיינתי ברוחי את האמא מהטלנובלה הטורקית "אמא" שגידלה בעור שיניה את שני ילדיה הקטנים וניסתה לשרוד לבד ולהסתמך על טוב לבם של אנשים זרים.
הילדים כל כך רוצים להיות גאים באמא שלהם ועם זאת מוצאים את עצמם בכל פעם מתאכזבים ממנה מחדש ואפילו מתביישים בה.
זהו סיפור עצוב על בדידות, אישה שנאלצת להתמודד לבדה עם קשיי החיים בלי עזרה של בעל, הורים או משפחה ונמצאת כל הזמן תחת ביקורת של הסביבה אם זה משכנים או לשכת הרווחה והם נוטעים בה את התחושה שהיא לא אם ראויה לילדיה.
החיים מתאכזרים אליה והעולם מצטייר בעיניה כמקום קר וחשוך. היא בעצמה עוד ילדה שזקוקה לחיבוק ואהבת אם אז איך היא יכולה להעניק לילדיה את מה שחסר לה?
הכתיבה היתה רגישה, מיוחדת ונוגעת ללב ועוררה בי מחשבות עלי כאם בעצמי – מומלץ בחום.

קריאה מהנה.

חגית בן-חור

חגית בן חור, בלוגרית ספרים, חיה בסרט ומכורה לסדרות טלוויזיה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן