Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
מחול ואפר
הוצאה לאור:
תאריך הוצאה: 2017
מספר עמודים: 384
"… המלחמה בדרום נמשכה. המוות בצפון השתולל… אבל בחדר בעיר הכבושה, שנותרה בו אהבה בלבד, אנג'לו ואווה נאחזו זה בזו ומצאו שלווה, מנוחה, אושר וביטחון. ולו רק לרגע… " איטליה, 1943. מרבית המדינה נכבשה על ידי גרמניה וסכנה קיומית רחפה מעל האוכלוסייה היהודית. בילדותם, אווה רוזלי ואנג'לו ביאנקו גדלו כמשפחה אחת, מחולקת לשתיים בשל דתם ובשל נסיבות חייהם. בחלוף השנים, השניים מתאהבים, רק שהכנסיה קוראת לאנג'לו ועל אף רגשותיו העמוקים לאווה, הוא בוחר במסלול כמורה. ועכשיו, כעבור למעלה מעשור, אווה רוזלי היהודיה מוצאת את עצמה אבודה בלי לדעת למי לפנות. כשהגסטפו מתקרב, אנג'לו מחביא את אווה בין כותלי המנזר. אבל אווה אינה מסוגלת להסתתר בדממה ולחכות לישועה, בעוד אנג'לו מסכן את חייו כדי להציל אותה. אנג'לו ואווה מוצאים את עצמם שוב ושוב נאלצים להתמודד עם מצבים קשים, ולקבל החלטות קשות ביותר, עד שהגורל והמזל נפגשים ומעמידים אותם בפני הבחירה הקשה מכולן. "במילה אחת – מדהים! מחול ואפר הוא רומן הסטורי אפי, שלא אשכח לעולם." כריסטין אסטבז, SHH MOMS’ READING איימי הרמון, סופרת רבי המכר של ה – ,WALLSTREET JOURNAL, USA TODAY ו- NEW YORK TIMES. כבר מגיל צעיר, פיתחה הרמון חוש חד לרכיב היוצר סיפור טוב. היא יודעת לזהות אותו בספרים אחרים ולכתוב בהשראתו. כל ספריה נמכרים בשבע עשרה שפות שונות. "כמו אנג'לו אני מאמינה שאלוהים שותק – אבל הוא אינו עיוור למעשיהם של בני אדם. אני לא מבינה את דרכיו המסתוריות, וכמו אווה אני לא חושבת שמישהו מבין… אבל אני אסירת תודה… על כך שאני מרגישה את אהבתו ועל כך שאני יכולה לצעוד לצדו בדממה, כמיטב יכולתי." איימי הרמון, מסכמת את מחול ואפר.

חול ואפר .מרכיבי הזכוכית - יופי כזה שנוצר מלא כלום (עמוד 240)

מהיום שבו הגיע אנג'לו ביאנקו לגור עם סביו וסבתו בפירנצה, חייה של אווה - בת שבע רוזלי השתנו,נפשה נקשרה בנפשו.
אנג'לו ואווה גדלים כאחים לכל דבר. שניהם יתומים מאם, אווה גדלה עם אביה ואנג'לו עם סבו וסבתו.  אע"פ כן ישנה תהום ביניהם - הוא נוצרי קתולי והיא יהודיה.
אנג'לו שבשל סיבוך בלידתו נאלצו לכרות את רגלו יועד להיות כומר - חיי קדושה בחסות הכנסיה, חיים ללא מאמץ פיזי כדי שחלילה לא יהפוך לנטל על איש.
לאווה יש 2 אהבות בחייה : הכינור המלווה אותה לכל מקום , ואנג'לו שבוחר בכנסיה ולא באהבה. לאורך כל הספר אווה כותבת יומן, וקטעים ממנו שזורים בספר.

ברקע מתחילים להגביל את היהודים, מפטרים אותם, מונעים מהם ללמוד באקדמיה ולהשתמש בשירותי ציבור, ככל שעובר הזמן ההגבלות מחמירות . בשנת 1943 רוב היהודים מגורשים, ואינם חוזרים.. השמועות  מדברות על מחנות עבודה וגרוע מכך השמדה המונית.

אנג'לו ,שהוסמך לכומר, עזב את משפחתו ועבר להתגורר ברומא, מחליט באומץ לב ובמסירות נפש, לסייע להסתיר ולהבריח משפחות ובודדים, והכל מתוך הבטחה לאביה של אווה. מטרתו העיקרית היא כמובן לגונן ולהציל את אווה ,אך אווה איננה מסוגלת לשבת בחוסר מעש ורק להסתתר, ובדרכה שלה גם מחליטה לסייע.

הספר הוא כמובן רומן היסטורי על יהודי איטליה בתקופת מלחמת העולם השנייה, כשהמיקוד הוא סיפור האהבה של אווה לאנג'לו. שניהם אנשים אמיצים, מסורים, לוחמי אמת, מלאי רגש. בקלות ניתן להזדהות איתם: אנג'לו המקריב את עצמו לדת ולמוסר, מבטל עצמו למען האחר- כקוראת לעתים זה נתפס בעיני כלא הגיוני ולא הוגן, ואווה הנלחמת על האהבה וחווה אכזבה, ייאוש, בגידה, אבל גם בשארית התקווה האחרונה היא נלחמת.
וזה משפט שלדעתי מאוד מאפיין אותה:

משום מה התקווה היא היחידה המסוגלת לעמוד בפני הפחד, והתקווה היא המאפשרת את הנשימה הבאה, את הצעד הבא, את פעולת המחאה הקטנה הבאה, גם אם המחאה הזאת היא פשוט להישאר בחיים. (עמוד 314)

הספר קולח, התיאורים חיים, בכיתי והתרגשתי. . יש קטעים קורעי לב, תיאורים מצמררים של התעללות ומוות של חפים מפשע.
ישנם הרבה משפטי מפתח ותובנות בספר שהתחשק לי למרקר. כמו למשל:

הם יכולים לקחת את הבתים שלנו, את הרכוש שלנו, את המשפחות שלנו, את החיים שלנו... אבל הם לא יכולים לקחת את הכישרונות שלנו. הם לא יכולים לקחת את הידע שלנו ואת הזיכרונות שלנו או הנפש שלנו. אין כבלים במוזיקה. המוזיקה היא הדלת, והנפש נמלטת באמצעות המנגינה...וכל מי שמאזין, יוצא לחופשי... (עמוד 67)

אהבתי את הצורה היפה בה מוצגת היהדות, את האזכור של מנהגים ומצוות עם הסבר מעניין מלווה. ומנגד אי אפשר שלא להוקיר תודה לכל אותם כמרים ונזירות שסיכנו את חייהם באותה תקופה חשוכה, והצילו אלפי יהודים!
מה שקצת הפריע לי זה מעט שגיאות תחביריות שהיו בספר, כנראה פוספסו בהגהה הלשונית.
לסיכום- לא הייתי מוותרת על הספר הזה!

אהבתם? שתפו!

חוי הראל

נשואה ואם לארבעה, תולעת ספרים מלידה ואופטימית נצחית.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט
דילוג לתוכן