בית משפחת גבע היה נראה בית מושלם. אבא אילן צדיק שלומד תורה, האמא רות דואגת לכל צרכי הבית, הגינה היפה והמטופחת וכמובן הילדים המקסימים. אבל מסתבר "שדברים שרואים מכאן לא רואים משם". רות עשתה ככול יכולתה להחזיק את הכל ביחד, היא הרגישה שהכל סוגר עליה, שכוחותיה אוזלים. היא לא הצליחה להרות שוב, להחזיק במשרה יותר מכמה חודשים והגרוע מכל, בעלה הקטין אותה ולא האמין בה. היא היתה שקופה מבחינתו, לא היה לו אכפת מה היא רוצה או חושבת. אסר עליה ללמוד, דרש שתקיים את הבית והילדים והתעלם ממה שרצתה או חשבה ומנע ממנה מה שבאמת רצתה לעשות.
כשלא יכלה להכיל עוד את מה שהרגישה ואת מחשבותיה, היא קמה ועשתה מעשה. היא רק רצתה לקחת לעצה יומיים כדי לאגור כוחות, יומיים רק לעצמה. היא יצאה מהישוב בגולן בו הם גרים וקפצה על הטרמפ הראשון שהציעו לה, לתל אביב. היא ידעה שהיא תשלם על זה בריבית, היא רק לא ידעה כמה…
מפגש מקרי בהחלט עם גיא משנה את חייה. גיא הוא עורך שכותב שירים, הוא רואה את השרבוטים של רות על הנייר, מרחם עליה ומציע לשלב את הציורים שלה בין המילים שלו. הוא נותן לה את הטלפון שלו ובין השניים נוצר קשר.
בנתיים רות חוזרת הביתה וכמובן משלמת בריבית דריבית על ההרפתקאה שלה בתל אביב. אילן מאשים אותה שהיתה עם גבר אחר, כועס עליה שהעזה ומעניש אותה. גם מילולית וגם פיזית. בהתחלה רות חושבת שמשהו לא בסדר אצלה והיא חייב לציית לחוקים למען שלום בית ובעיקר למען הילדים. בהמשך היא מבינה שלאורך זמן לא תוכל להמשיך לחיות כך והיא מפתחת את תחביב הציור שלה.
הסיפור מתאר את חייה העצובים והקשים של רות בצילו של אילן. הוא מנע ממנה חברות, לימודים, הנאה, תחביבים, השפיל אותה מילולית, ניצל אותה מינית היא היתה מתה חיה.
האם רות תצא לדרך חדשה או תשלים עם המצב?
למרות שאיני יודעת האם הסיפור אמיתי או לא, אני מתארת לעצמי שהסיטואציות שמתוארות שם קורות במציאות. ליבי יצא אל גיבורת הסיפור וכן אל אותן נשים מסכנות. צריך הרבה אומץ, כוח וחוסן נפשי בשביל לשבור את הכלים ולצאת מהמעגל הזה. כולי תקווה שיותר ויותר נשים יצליחו.
סיפור מרגש שנגע לליבי, לא פעם אף הוריד דימעה מעיני. קראתי את הספר ביום אחד, רציתי להגיע כבר לסוף, קיוויתי שהיא עשתה את המעשה הנכון.
