מומחית באומנות המוות
הוצאה לאור:
תאריך הוצאה: 2008
מספר עמודים: 327
ארבעה ילדים נרצחים באנגליה של ימי הביניים. אנשי העיר הקתולים מאשימים את שכניהם היהודים, וכדי להצילם מההמון הזועם, נלקחים יהודי קיימברידג' ומושמים בחסותו של המלך. הנרי השני איננו ידידם של היהודים – או של אף אחד אחר – אבל הוא מאמין בחוק וסדר, והוא זקוק נואשות למסים שהוא מקבל מהסוחרים היהודים. בתקווה כי חקירה מסודרת תביא ללכידת הרוצח האמיתי, פונה הנרי לדודנו, מלך סיציליה – שבין נתיניו נמצאים טובי הרופאים של אירופה – ומבקש ממנו לשלוח אליו את הטוב שב"מומחי אומנות המוות" שברשותו, הגלגול הראשוני של חוקרי הזיהוי הפלילי. הרופאה האיטלקית הנבחרת למשימה היא עילוי מאוניברסיטת סלרנו, מומחית במדע האנטומיה ובאומנות איתור החריג. שמה אדליה. המלך קיבל "מומחית באומנות המוות". בארץ מפגרת ומלאת אמונות תפלות כאנגליה אדליה נתונה בסכנה בכל רגע. כשהיא בוחנת את הקורבנות ומתחקה אחר צעדיהם האחרונים, עליה להסתיר את זהותה האמיתית כדי שלא יאשימו אותה בכישוף. לאורך הדרך היא נעזרת באחד מגובי המסים של המלך, סר ראולי פיקוט, שיש לו עניין אישי בחקירה. בתור אביר לשעבר במסעות הצלב, ראולי עשוי להיות ידיד לעת צרה, או הפושע שהם מחפשים. כאשר חקירתה של אדליה מובילה אותה לאורך נתיבי הנהר האפלים ואל מאחורי דלתות הכנסייה הסגורות, המרדף גובר והרוצח מתכוון להכות שוב. אריאנה פרנקלין, עיתונאית לשעבר, היא ביוגרפית ומחברת הספר "עיר הצללים". היא חיה באנגליה. הנאה צרופה! פרנקלין מצליחה להפיח חיים במאה ה-12 בסיפור המעולה הזה. המחקר מעולה, הגיבורה נהדרת, והוא מלא פרטים נפלאים הקשורים לתקופה. -          "ניו יורק טיימס"

את הספר "מומחית באומנות המוות" קראתי ממש מזמן, כנראה קרוב לצאתו לאור. שאלתי אותו מהספריה באיזור מגוריי בנהריה, הוא ליווה אותי סופ"ש שלם וחזר לבית מכורתו, הספריה. עוד פעמים רבות עלה בזכרוני ברבות השנים, עם חיוך נוסטלגי ולמרות שאהבתי אותו אפילו הספקתי לשכוח את שמו. כל לידה גזלה ממני תאי זיכרון והלילות ללא שינה גם הוסיפו לעייפות ולחוסר הריכוז והספר נשכח ממני, ואף שרציתי לשחזר ולשאול אותו שוב מהספרייה, לא ידעתי מה לחפש, כי כאמור שכחתי את שמו. מאז עזבנו את נהריה, את הארץ, חזרנו והתמקמנו מחדש במרכז, ואיבדתי את התקווה שאי פעם הספר יתגלגל לידיי שוב. ולכן מה שמחתי כשבני הטינאג'ר הגיע מ"כנס עולמות" עם הספר הזה בחברתם של שלל ספרי פנטזיה, שהוא אוהב. בדיעבד מסתבר שהייתה זו בחירתו של אביו. בחירה טובה והפתעה נעימה עבורי.

בואו נעשה סדר בדברים. הספר אינו מסוגת הפנטזיה, אלא יותר מותחן היסטורי שמתחיל במאה ה- 12 באנגליה של ימי הביניים. תושבי המקום נבערים מדעת כיאה לתקופת החושך, בעלי אמונות תפלות, נוצרים אדוקים הנתונים למרות הכנסיה הקאתולית, עניים מרודים או עשירים כקורח ומושחתים לרוב.

הסופרת אריאנה פרנקלין מצליחה לשלב עובדות היסטוריות אמיתיות ובדיות לכדי סיפור מרתק, שאותי שאב מראשיתו. היא נותנת לנו רקע היסטורי על המצב החברתי, הפוליטי והדתי באנגליה.

רוג'ר מאקטון רץ אחרי העגלה. "אדוני, אם רק תנסה את היכולות המופלאות של מפרק ידו של הקדוש פיטר הקטן..."

פרנקלין מכניסה אותנו לעולם של שרידי הקדושים, תעשייה עניפה ומצליחה למכירת עצמות אדם ושאריות בגדים המתיימרים להיות של קדושים נוצריים, שמתו בשל נחרצותם להאמין בישו בראשית ימיה של הנצרות אי שם במזרח התיכון ובאירופה הפאגנית. השרידים היו אפופים קדושה וזכו להערצה. אף אחד כמובן לא ערך בדיקת DNA לשרידים, לעיתים זאת הייתה הונאה והיה מדובר בעצמות אדם אומלל אחר או אפילו חיה שמתה, אבל אם לא היתה לך זרת של קדוש, שעונה על ידי הרומאים, לא היית בעיניינים.

כמה שזה ישמע מקאברי, דווקא העובדה ההיסטורית הזו נכונה (בסוף הספר הסופרת מציינת שעבור החופש האומנותי היא שינתה קצת עובדות. ככותבת אני מבינה אותה לגמרי וזה לגיטימי). בקורס על הנצרות וראשיתה באוניברסיטת בר-אילן בה למדתי התייחסה לזה המרצה, שרידי קדושים היו פופולאריים ואם הייתם אב/אם מנזר שברשותם שריד של קדוש נוצרי שנצלב ועונה, המנזר שלכם היה מקום לעלייה לרגל וגם מקור לצבירת הון. כי מי לא ישלם כסף לגעת/להתפלל לאותו קדוש ולגאול את נשמתו החוטאת מיסורי הגיהנום המחכים לו? שרידי קדוש העניקו למקום יוקרה וקדושה. מתכון מצויין להצלחה של בעליו.

דיברנו מספיק על שרידי קדושים, בואו נחזור לעיקר - העלמותם ורציחתם המזוויעה של ארבעה ילדים נוצריים מהעיירה קיימברידג' מחוללת סערה שמגיעה עד לדרגים הגבוהים בממלכה. ראשית, מי שנחשדים ברציחתם הם היהודים, מסוג עלילות הדם הידועות והמאפיינות את ימי הביניים ואת האנטישמיות המודרנית. שנית, המלך הנרי לא רוצה את כאב הראש הזה, הוא זקוק ליהודי הממלכה שלו כדי שיהנה מהמיסים שמשלמים לו הסוחרים היהודים. לכן הוא מבקש עזרה, מבקש מומחה שיפענח את מותם של הילדים ויאתר את הרוצח/ים האמיתי/ים.

עלייך למצוא ולשלוח עם אותו סיימון אדם היודע לזהות סיבות מוות, שמדבר אנגלית ועברית, אך אינו מרכל באף אחת מהשפות.

ואכן נמצא מומחה שכזה שאף שולט מעבר לרזי הרפואה וסיבות המוות גם בלטינית, צרפתית ויוונית. אך אויה! נבחרה אישה למשימה החשובה הזאת, אדליה סטודנטית מצטיינת מבית הספר לרפואה מסלרנו, שבאיטליה. ומה הסיפור, אתם שואלים? אז שלחו אישה. אלא שבתקופות הקודמות למאה העשרים לנשים בחברה לא היה מעמד, לא היה שיוויון, הן היו נחותות לעומת הגברים, ובוודאי שלא עסקו במקצועות חופשיים כמו רפואה מכוון שהאפשרות ללמוד באוניברסיאות ובבית הספר הללו נחסמה מהן, מעצם היותן נשים.

מי שמכיר את ההיסטוריה של הרפואה ומקומה של האישה שם, ימצא שאכן היו בימי הביניים כירורגיות ורופאות לרוב עילוי בתחומן, שאיכשהו צלחו את המחסום הפטריארכיאלי החברתי ולמדו ועסקו בזה, אך הן היו נדירות.

אדליה כדמות בדיונית, היא אחת מאותן עילויים נדירים בתחום. והבחירה של הסופרת לכתוב על אישה רופאה באותה תקופה לא נאורה, היא מקסימה ומרתקת בעיניי. הגיבורה הצטרכה להתמודד עם אמונות תפלות (חשד בכישוף) ודעות קדומות (אישה צריכה לשבת בבית) ואפילו הטרדה מינית על ידי אחד החשודים, ולאורך כל הספר היא פועלת בנחישות ובתבונה כדי למצוא את רוצח/י הילדים. קהילה שלמה של יהודי קיימברידג' תלויה בה ובגילויים שלה. משימתה אינה פשוטה ואפילו מסכנת אותה, היא אפילו לא רצתה בתפקיד, אך מבצעת אותו ברצינות גמורה וברגישות.

אהבתי. אהבתי מאוד את כל הספר, כולל סופו הגאוני. לצערי אצטרך להמתין לתורי לקרוא בו שוב, מסתבר שהטינאג'ר ואביו קוראים בו במקביל. ספר ששווה את ההמתנה.

עריכה:

קראתי אותו שוב בחגי תשרי, ושמחה לבשר שלא נס ליחו, למעט עובדה אחת שצרמה לאורך כל הספר - אנכרוניזם! יותר נכון פרוכרוניזם! כמי שעובדות היסטוריות מדוייקות חשובות לה מאוד גילתי כמה איזכורים בספר שגרמו לי רצון להעיף אותו מהחלון ולא לפתוח אותו לעולם, ורק הסיפור הטוב שבו השאיר את הספר בידיי.
אסביר. הספר מתרחש במאה ה- 12 לספירה באנגליה ובאחת סעודות העליה של הצליינים שחזרו מסעות הצלב בארץ הקודש ישנו תיאור של תפריט הסעודה.

בשר צבי בנזיד עם תירס הופיע על הלוח הנקי שלה

קצת בעייתי אם התירס הגיע לאירופה רק לאחר גילוי אמריקה ב - 1492 ואני מניחה שגם לא מיד הגיע עד לאנגליה מספרד, ששלחה את קולומבוס לאיים ההודיים ולמצוא זהב והלז הגיע לדרום אמריקה.

אז נכון שהסופרת מציינת ב"דברי המחברת" שיש בעיה של אנכרוניזם, אבל היא התכוונה לדברים אחרים שכל סופר של רומנים היסטוריים עושה כדי להתאים את העלילה לתקופה וקצת מעגל פינות. עם זאת לגבי התירס היא יכלה לחמוק מזה בציון ירק אחר בסעודה כמו "בשר צבי וכרוב", הכרוב made in England. אני מניחה שבדיקה פשוטה באינטרנט או בספרי היסטוריה הייתה מגלה שתירס לא היה באירופה לפני סוף  המאה ה - 15. והתירס הוא רק דוגמא לאנכרוניזם נוסף וצורם שהיה בספר. וחבל.

ולכן אני מורידה כוכב, מחמש לארבע.

אבל, העלילה משובחת מותחת ומשעשעת (שכחתי כמה מצחיקה הייתה), אז אם אנכרוניזם לא מפריע לכם - לכו על זה.

אהבתם? שתפו!

הילה ארוון

אחרי שנים רבות של כתיבה למגירה, פרצתי אותה ואי אפשר לעצור אותי.

לפוסט הזה יש 2 תגובות

    נשמע מרתק! ממש עשית לי חשק לקרוא את הספר. תודה.

    1. הילה ארוון

      נהדר! אם תקראי, חזרי לספר לי מה הייתה החוויה שלך מהספר.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט