מדיסון קלאבר נעלמה לפני שלוש שנים כשהיא היתה רק בת חמש. היא הלכה עם הוריה לבחור ביער עץ לחג המולד, עמדה ליד האוטו כשאביה הלך לתא המטען להוציא את המסור ונעלמה כאילו בלעה אותה האדמה. מה ההורים שלה לא ניסו כדי לאתר אותה? כמעט הכל עד שהגיעו למאתרת הילדים.
מאתרת הילדים היא בלשית ילדים מוכשרת בשם נעמי שמתמחה באיתור ילדים. עם התקדמות של העלילה ניתן להבין מדוע נעמי בחרה דווקא לעסוק באיתור ילדים. היא בעצמה היתה ילדה אבודה. לא ממש אבודה כמו מדיסון, אלא הכוונה שגדלה במשפחות אומנות ולא עם משפחתה הגרעינית. "כל ילד שמצאה היה מולקולה, חלק מעצמה שנותר עדיין בעולם המפחיד שהותירה מאחור".
נעמי מתחילה לחפש את מדיסון. היא מתחילה מהמשפחה, מהסביבה הקרובה ובהמשך מנסה להבין מסלולים וכיוונים אפשריים שמדיסון יכלה ללכת בהם. היא עוברת לישון במוטל מקומי כדי להיות קרובה לאיזור. היא מחפשת ביער, מתשאלת את שומר היערות, את השריף המקומי, היא חייבת למצוא משהו.
במקביל לחיפושים של נעמי, אנחנו עדים לסיפורה של ילדת השלג. ילדה צעירה שנמצאת כמעט כל שעות היממה בבור ומידי פעם מר ב' מוציא אותה החוצה. לפעמים היא איתו בבקתה שלו ולפעמים בסביבה הקרובה כשהם מנסים לצוד את הארוחה הבאה. ילדת השלג מפחדת ממר ב' באותה מידה שהיא נזקקת לו. היחסים בניהם מורכבים מאוד ויש אפילו רמיזות של ניצול מיני.
איך והאם תמצא מדיסון?
הסיפור נע בין שני הסיפורים. סיפורה של נעמי שמחפשת את הילדה הנעדרת וסיפורה שלה עצמה לבין סיפורה של ילדת השלג אי שם בהרים המושלגים. לעיתים המעברים היו לי קצת קשים ולא לגמרי חלקים, היו לי רגעים פחות מעניינים בסיפור, אבל יש כאן אבל. לקראת השליש השלישי של הספר הסיפור החל להיות מרתק ותפס תאוצה ורק אז באמת נשאבתי כיאה לספר מתח טוב. מודה שלקח לי זמן. בסופו של דבר נהנתי מהספר ואני ממליצה עליו במיוחד לאוהבי המתח.
