Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
מאחורי עיניה
הוצאה לאור:
תאריך הוצאה: 2017
מספר עמודים: 380
כאשר לואיז, גרושה בת שלושים וארבע ואם לילד צעיר, בלי שום זוגיות שתצבע את האופק בצבעים זוהרים, פוגשת בבר גבר מקסים ומתנשקת איתו, נדמה לה שיש כאן סיכוי לשינוי. אלא שלמחרת בבוקר, כשהיא מגיעה לעבודה, לואיז פוגשת את הבוס החדש שלה דיוויד, שהוא במקרה גם האיש שאיתו התנשקה בלילה הקודם... הוא אמנם אומר לה שהנשיקה הייתה טעות איומה, אבל בכל זאת לא יכול להסיר ממנה את עיניו. לואיז נתקלת ברחוב באדל, אישה יפה ובודדה, חדשה בעיר ומחפשת חברה. העניין הוא שלגמרי במקרה אדל נשואה לדיוויד. כן כן, ההוא מהנשיקה בבר שהוא גם הבוס החדש שלה. דיוויד ואדל נראים כמו זוג מושלם מהסרטים, אבל למה דיוויד כל כך שתלטן ולמה אדל כל כך מפחדת ממנו? משהו בחיי הנישואים של השניים מעוות, אך לואיז לא מעלה בדעתה עד כמה; וכשאדל מלמדת אותה שיטה מסתורית לפתרון בעיות השינה שלה, לואיז נסחפת אל עולם מסוכן מאין כמותו ומגלה שהיא דוהרת ללא שליטה אל עבר תהום אפלה ושטנית. מאחורי עיניה הוא מותחן מצמרר, מלא תפניות מפתיעות ממש עד העמוד האחרון. הספר תורגם ליותר מעשרים שפות והיה לרב מכר ברחבי העולם. שרה פינבורו היא סופרת ותסריטאית מצליחה.

על הספר הזה שמעתי הרבה כשהוא יצא. המילה 'וואו' הייתה הנפוצה ביותר בסקירות שקראתי ובביקורות שנכתבו. קראו לו מטורף, מבריק והזוי במובן הטוב של המילה. אני אוהבת מאד ספרי מתח, במיוחד פסיכולוגים, ולכן היה לי ברור שאקרא אותו. הוא שכב אצלי כמה חודשים בספריה הדיגיטלית והמתין לתורו, ואיכשהו תמיד הרגשתי שזה לא הזמן הנכון עבורו. בסוף השבוע האחרון התחלתי לקרוא בו וכבר לא יכולתי לחכות ולהגיע לפתרון התעלומה שרבים כל כך היללו. הספר בנוי משלושה חלקים, קראתי את החלק הראשון בעצלתיים, אבל הכרחתי את עצמי להמשיך לקרוא כי השתכנעתי מהתגובות שהבטיחו סוף מפתיע ולא צפוי. ואז קראתי את החלק השני וגם אליו לא התחברתי, שקלתי שוב אם לנטוש אבל החלטתי שאם קראתי עד כאן, מוטב להמשיך ולפחות להגיע לסוף שישאיר אותי המומה ומסופקת.

הספר מתחיל כמשולש אהבה שגרתי. לואיז - גרושה, אם לבן, וגם 'שמנמנה' (הסופרת מציינת בכל הזדמנות שיש לה 3 ק"ג עודפים, מה שהעלה אותה בעיניה לדרגת אישה עם עודף משקל), יוצאת ערב אחד לבר ופוגשת גבר יפה ומסתורי בשם דייוויד. הם מפלרטטים, מצחקקים ובסופו של דבר מתנשקים, ולואיז הולכת הביתה בתחושה טובה שאולי היא פגשה סוף סוף גבר שמוצא חן בעיניה. בעלה לשעבר איאן כבר מזמן המשיך הלאה, והיא מרגישה תקועה ומייחלת לזוגיות חדשה. יום למחרת היא מגיעה לעבודה שלה כמזכירה במשרד של רופאים פסיכיאטריים ומגלה שדייוויד הוא הרופא החדש במשרד, ולא רק זה – דייוויד נשוי, ועוד לאישה יפיפייה בשם אדל. ימים ספורים חולפים ולואיז נתקלת ברחוב באדל. בינה לבין אדל יש כימיה מיידית והן הופכות לחברות. לואיז נקרעת בין המשיכה שלה לדייוויד ובין אהבתה לאדל. היא מגלה שיש להן הרבה מן המשותף וקשה לה מאד להתנתק ממנה.

הספר כתוב משלוש נקודות מבט: אדל, לואיז ומספר מסתורי שנחשף בסופו של הספר. לדמותה של לואיז לא התחברתי. היא מלאת רחמים עצמיים, קל מאד להשפיע עליה והיא לא, איך לומר - המגבון הכי לח בחבילה. לדמותה של אדל היו לי רגשות מעורבים, היא הייתה מעניינת יותר מלואיז ודייוויד, אך עדיין הרגשתי שהפרקים שלה מלאים בתיאורים מיותרים והמון פרטים לא נחוצים. בדיעבד כנראה שזה נכתב במכוון, אך במהלך הקריאה הרגשתי שהיה ניתן לקצר את הספר ב-100 עמודים לפחות. הדמות של דיוויד נותרה בעיני מסתורית. לא הרגשתי שהדמות שלו מתפתחת במהלך הקריאה, ובסיום הספר הוא נותר עבורי בדיוק כפי שהתחיל: פסיכיאטר מצודד.
בחלק השלישי של הספר כאשר הפתרון לבעיות השינה של לואיז מקבל מקום מרכזי ועברה של אדל מתחיל להתבהר, הקריאה הפכה מעניינת יותר ובסופו של הסיפור אכן הופתעתי. אבל ההפתעה הגיעה למעשה רק בפרק האחרון של הספר, ועבורי זה היה מעט מדי ומאוחר מדי.

פסק הדין:
ספר עם פוטנציאל לא ממומש. אהבתי את הרעיון המרכזי שאליו חתרה הסופרת ואת הסיום המפתיע של הספר, אך הדרך לשם לא תמיד הייתה מעניינת עבורי לקריאה. הרגשתי ששני החלקים הראשונים של הספר הם איטיים והדמויות לא עוררו בי רגשות. אני יודעת שהספר עורר עניין רב והביקורות היחידות שקיבל היו לגבי הדרך שבה הוא הסתיים, אבל אני דווקא אהבתי יותר את הסוף ופחות את ההתחלה והאמצע שלו. הקריאה לשיקולכם.

אהבתם? שתפו!

נועה הולצר

אמא עסוקה לזואי הפעוטה, שמצליחה לגנוב קצת זמן קריאה בין 'הופ' ו'לולי'.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט
דילוג לתוכן