המאופסים הם חבורה של 5 נערים, הם אמנם קוראים לעצמם ככה, אבל האמת היא שיש להם כוחות על. לסקאם יש קול שמדבר במקומו. קראש יכולה לרסק כל טכנולוגיה. פליקר היא עיוורת שרואה דרך עיניים של אחרים. אנונימוס הוא אחד שכל הזמן נשכח. בלוודר יכול למקד חבורה שלמה למטרה אחת. בעבר הם כולם היו חברים, אבל הקול של סקאם נוטה להרוס הכול, מה שקרה גם הפעם, מה שגורם לחבורה להתאחד בניסיונות להציל את סקאם, ואולי לגלות גם מאופסת חדשה.
הספר מתחיל חלש, כל פרק כתוב מנקודת מבט של מישהו אחר, וכשמנסים ללמוד את העולם שבספר, הקפיצות האלו לא קלות. בכלל בתחילת הספר יש הרגשה מוזרה, כאילו אין קשר בין אף אחת מהדמויות, ובין אף אחד מהאירועים. אבל לאט לאט הספר תופס תאוצה, קצת מאוחר מידי לטעמי, כי כבר הייתי קרובה לנטישת הספר, אבל בסוף אני שמחה שהמשכתי לקרוא.
הספר הזה אמנם מוגדר כספר פנטזיה\מד"ב, אבל יש בו גם המון מתח ולא ברור לאן העלילה מתקדמת, כנראה שזה אחד הדברים שתפסו אותי במהלך הספר וגרמו לי להמשיך ולקרוא.
יש לי נטייה מוזרה כזו, שבכל ספר אני מחפשת איזשהו מסר, לאו דווקא בשביל המקום החינוכי, סתם כדי שאוכל ללמוד מהספר משהו ולהרגיש איך הקריאה מקדמת אותי. בספר הנוכחי מצאתי את עצמי (אזהרת הדתה) מתחברת קצת לחודש אלול, מבינה שכמו אצל המאופסים, בכוח שלי יש טוב ורע, וזו בחירה שלי איך להסתכל על הדברים.
בשונה מספרים אחרים שקראתי, שנכתבו בידי כמה סופרים, בספר הזה מרגישים שיש משהו לא אחיד בכתיבה, לא יודעת בדיוק לשים את האצבע, אבל הייתה לי הרגשה מוזרה בקריאה. הספר הזה מיועד לבני נוער שאוהבים לקרוא, אבל לא רק להם וגם מבוגרים יכולים למצוא בו עניין.
שורה תחתונה: כוחות על הם בחירה בין הטוב לרע!
