במקום שהכל נראה בלתי אפשרי – שם הכל אפשרי ותלוי רק בנו.
בספר "לתפוס את החלום" מביאה כותבת הספר, סיגל רוטנר שמאי את סיפור חייה המרגש והמטלטל.
סיגל נולדה כבת יחידה לזוג הורים אוהבים שלא החסירו ממנה כלום. בשנות העשרים לחייה היא נישאה לעופר ונולדו להם שלושה ילדים.
סיגל עשתה חיל בעבודתה כמבקרת פנים במרפאות חוץ ואף ניהלה בנאמנות את משק הבית וגידלה את ילדיה בחום ואהבה.
יום אחד חייה המאושרים קורסים כאשר משבר פוקד את הזוגיות שעד לאותם רגעים סיגל חשבה שהיא מושלמת והיא מבינה שאין מכאן דרך חזרה.
סיגל מפחדת להתחיל מחדש, לגדל את ילדיה לבד ולהתמודד עם נטל הפרנסה כהורה יחידני. היא נשענת על חברות טובות שפורשות עליה את חסותן ומחזקות את נפשה.
בתוך כל הכאוס של חייה היא צריכה להמשיך לתפקד כאם, לצאת בבוקר לעבודה ולהמשיך את החיים כאילו שום דבר לא מסעיר את נפשה המבולבלת שעומדת לקרוס תחת הנטל וגם לשמור על שפיותם ונפשם העדינה של הילדים.
סיגל עומדת בפני קריסה כלכלית אבל מלאכים ששומרים עליה לא נותנים לה ליפול לתוך תהום אפלה וחייה יעברו עוד הרבה טלטלות עד שהיא תגיע לאיזון המיוחל.
עלילת הספר נעה בין עבר להווה בחייה של סיגל. הכתיבה היתה מיוחדת, מרגשת ונוגעת ללב.
סיגל היא אשת חיל, היא נופלת וקמה ומגלה הרבה עוצמות בתוכה וכוחות שלא ידעה שיש לה, היא אישה מאד רוחנית וחייה מלאים בסימני דרך שמדריכים אותה ושומרים את צעדיה.
ילדיה של סיגל ריגשו אותי במיוחד בדרך שלהם להעריך את כל מה שהיא עשתה עבורם, גם ברגעיה הקשים ביותר.
סיפור חייה האישי של סיגל זרק אותי עשר שנים לאחור כאשר אני עמדתי לפני הגירושין הכואבים שלי והייתי מוקפת פחדים ותהיות כיצד אמשיך לבד לנהל את כלכלת הבית וגידול שלושת ילדי, למזלי ההורים היקרים שלי שיבדלו לחיים ארוכים היוו עבורי חגורת בטחון נפשית וכלכלית ולא נתנו לי ליפול לרגע, ועל זה אני אסירת תודה להם למשך כל חיי.
אהבתי את משפטי החוכמה של סיגל בסוף כל פרק ואפילו אמצתי לעצמי את אחד המשפטים הללו: "בחיים הכל עניין של תזמון. אז מה נדרש לו לאדם? מעט סובלנות והרבה סבלנות על מנת להגיע למטרה."
הספר הזה ייגע בהרבה אנשים ובעיקר נשים, יש בו עוצמות וניתן לשאוב ממנו הרבה כח וחוכמת חיים.
קריאה מהנה.
