כשלייזה חברתה הטובה של מגי מתאבדת, היא משאירה לה ירושה מוזרה – בית על החוף ואת אמה של לייזה, אידית, שנמצאת בשלבים הראשונים של מחלת האלצהיימר. מגי, אם חד הורית ללוסי בת השנתיים, מתלבטת קלות אבל לבסוף מקבלת את הירושה ועוברת לגור בבית היפה והשליו לכאורה.
מגי הינה מנקה לשעבר שלא ממש יודעת לאן היא נכנסת ועושה כל מאמץ על מנת להסתדר עם הזקנה הנרגנת שבבית. אידית בת ה-82 שעדיין לא התאוששה ממותה של בתה היחידה ומהעובדה שהיא חולה, מתקשה לקבל את נוכחותן של המנקה והפעוטה בביתה. תחילה, כל אחת חיה את חייה במקביל לאלה של השנייה, עד שהן מגיעות לנקודה בו הן נזקקות זו לזו.
כל אחת מסתירה סוד משלה. מגי, למשל, לא סיפרה לאביה של לוסי על ביתו. וגם לאידית היו חיים סוערים לפני שלייזה נולדה. הן לומדות להתמודד ולחיות זו לצד זו אבל גם עם הסודות שלהן.
דעתי על הספר:
"לרשת את אידית" הפתיע אותי לטובה. בהתחלה חשבתי שהוא יהיה כבד יותר אבל לא כך היה. זהו ספר רציני אך עם רגעים קומיים. מרבית הדמויות בספר הן נשים, וכל אחת שונה מהאחרת. אידית היא אכן זקנה נרגנת אך זה לא הכל. יש בה לב ונשמה שפשוט נשברו עם התאבדותה הבלתי מוסברת של לייזה. מגי היא לא רק אימא של לוסי והמטפלת הפוטנציאלית של אידית. יש לה חלומות ושאיפות ורצון עז למערכת יחסים רומנטית.
בנוסף, ישנה גם דמותה של אסתר, חברתה הטובה של אידית. היא זו שאחראית למרבית הרגעים הקומיים ולאמרות השפר בספר. לא מסופר רבות על חייה אך היא הכרחית לעלילה ולמשפחה המוזרה שיצרו הדמויות הראשיות. אהבתי אותה מאוד ואת העובדה שהיא מעין מאמא יהודייה גדולה.
"לרשת את אידית" הוא ספר שנקרא בשטף. העלילה שלו זורמת ומעניינת ונהניתי ממנו מאוד.
