לרדת מהשביל
דורון מתעורר כשכל גופו דואב וכואב ללא יכולת להזיז את איבריו. משתוקק הוא למים. שרוע על האדמה כשהשמש קופחת על פניו. כל מאמץ לזוז נענה בכאב גדול. אין בקרבתו אפילו מדף סלע שתחתיו יוכל לשכב. הכרתו אובדת לו מדי פעם. הרוח מתיזה עליו חול לתוך עיניו. תשוש . עם הזמן רסיסי זיכרון שבים אליו. הוא נזכר כיצד אביו נהג לקחת אותו לטיולים רבים, לימד אותו לנווט, למצוא את הדרך בחשיכה. העייפות הכריעה את מחשבותיו ואז שקע בשינה עמוקה.
עלילתו של הספר חוזרת אחורה לגיל הילדות. דורון וגיא חברו משחר ילדותם גדלו בקיבוץ בצפון הארץ. היו להם משחקים משותפים. אבותיהם שהיו חברים , בנו להם בית מעץ שם בילו את רוב שעות הפנאי. למים החליטו לברוח יחד מהבית והרחיקו עד חורשה אחת, חברי הקיבוץ מצאו אותם באישון לילה וגם את עונשם ריצו באופן תואם.
בשנת הבר מצוה שלהם נסעו שתי המשפחות לסיני וגם שם כמעט טבעו ביחד עד אשר דייג משה אותם מהמים. בצבא היה עליהם להיפרד. וכשדורון נפצע, היה זה גיא שסעד אותו בבית החולים.
גיא נישא לשירה אשר הבינה כי כאן יש סיפור של חברות איתנה. אולם יום אחד במצב של שיכרות בגדו דורון ושירה בגיא והחליטו לשמור זאת בסוד. לשניים נולד בן תמיר אשר אובחן כאוטיסט. דורון ליווה אותם מהצד. מאד אהב את תמיר. השניים החליטו לצאת לטיול חייהם- 3 ימים במדבר.
שם, באזור השקט הקסום מחד והפראי מאידך- מגלה גיא לדורון כי ידע על פרשת הבגידה. האווירה היתה עכורה מנשוא. האם האירוע היחיד הזה יעיב על הקשר המיוחד ביניהם. ואיך מצא עצמו דורון שרוע על האדמה ללא יכולת לזוז ?
ספר המגולל שנים של חברות בצל החיים בקיבוץ, אהבה לטבע וטיולים בארץ ישראל. ספר קצר וקליל.
