"הימנעות היא בריחה חלקית או מלאה ממילוי משימות, מפתרון בעיות, מעימות עם אתגרים ומהגשמת מטרות וחלומות." עמ׳ 9
הספר לקפוץ למים מחולק לשלושה חלקים.
בחלק הראשונה כותבת אנאבלה על האנשים שנמנעים. נמנעים לעשות דברים, להגשים חלומות, להעז. היא מסבירה שזה לא נובע מעצלנות אלא זו צורת הגנה, שמירה על הערך העצמי. מאוד אהבתי את הגישה הזו שלא שופטת אלא מכילה, מבינה. אז איך בעצם עובדת ההגנה הזו, הלא מודעת? הרי אם אנחנו לא מנסים, אנחנו לא נכשלים, וכך אנחנו ממשיכים להרגיש טוב עם עצמנו. האומנם? מה לגבי תחושת ההחמצה? התסכול? המחשבה שיכולנו להיות במקום אחר לו היינו מעיזים לנסות?
"אדם לא מטפס כלפי מעלה אלא מתקדם, משתפר,משתכלל, חווה, לומד. אם הוא נכשל או נעצר, הוא לא נופל ולא מידרדר." עמוד 53
בחלק השני, אנאבלה שקד, נותנת כלים, עצות והדרכה איך לצאת מהמקום הזה, מאיזור הנוחות. זהו תהליך שדורש שינוי מחשבתי, אימון ואמונה עצמית.
אנשים נוטים להשוות את עצמם לאחרים כשלמעשה הם אמורים למדוד את עצמם ביחס למטרות שלהם ולציפיות שלהם מעצמם. כישלון אינה ירידה בערכו של האדם אלא עוד התנסות בדרך למטרה.
לאורך הפרק יש תרגילים שמכוונים ועוזרים להגיע למטרה הזו, להשגת תחושה של ערך עצמי גבוה וחיובי, המניעים לעשיה.
"לא משנה כמה כח, כסף או קשרים יש לכם, לא תוכלו לסדר לילדיכם מציאות נטולת אתגרים, בעיות ודרישות. לא תוכלו למנוע מילדיכם תסכול, אובדן, פחד, אכזבה או דחיה." עמוד 235
איזה משפט מבאס. נכון? אבל אלו החיים האמיתיים ובחלק השלישי נותנת אנאבלה שקד עיצות פרקטיות ומעשיות להורים איך לגדל ילדים שלא נמנעים, ילדים שמעיזים לנסות, ילדים אקטיביים. אנאבלה עוסקת גם במעמד ההורים היום לעומת העבר, הרצון להטיב עם הילדים שבא על חשבון סמכותיות והקניית עצמאות. בפרק זה יש הדרכה מה כדאי לעשות וממה כדאי להמנע במערכת היחסים הזו של הורים וילדים.
הספר הינו ספר פרקטי המבוסס על שיטת אדלר, שיטה הבנויה על הבנה שהפרעות נוצרות בהקשר חברתי. כל אחד שיש בו רצון לשינוי יכול להיעזר בספר הזה, ולאט לאט עם תרגול ואמונה יכול ליצור את השינוי המיוחל בחייו. ואם אין בכם רצון או צורך לשינוי, אפשר לקבל פה הרבה נקודות למחשבה.
קריאה מאירה ומועילה.
