החיים לא הולכים לאחור וגם לא משתהים ביום האתמול.
מאט וגרייס הכירו בקולג' NYC לאחר שמאט עבר להתגורר במעונות של הסטודנטים והתנחל בחדר הסמוך לגרייס.
גרייס שניגנה בצ'לו, למדה מוזיקה ואילו מאט למד צילום. במהרה גרייס אימצה את הבחור החדש שרק הגיע מקליפורניה והכירה לו את נפלאותיה של העיר ניו יורק.
השניים הפכו להיות בלתי נפרדים, הם למדו יחד, היא ניגנה לו, הוא צילם אותה והאידיליה חגגה.
מאט גילה שגרייס עוזרת כלכלית להוריה והחליט לעזור אף הוא, הוא אהב אותה אהבת נפש וגם היה מאוהב בה למרות שמבחינת גרייס הם היו בסך הכל חברים טובים.
לאט לאט החומות נופלות וגרייס משתחררת ומחליטה לתת את כל כולה למאט, השניים מתקרבים ומבלים את כל זמנם יחד כזוג אבל אז מאט מודיע לגרייס שהוא קיבל הצעה
מהנשיונל ג'אוגרפיק לצלם בדרום אפריקה.
גרייס ומאט מבטיחים שישארו נאמנים לנצח למרות שיהיו רחוקים אחד מהשניה במשך שנה שלמה, הם אף מתחתנים ממש לפני הנסיעה של מאט אבל אז ריב טיפשי מרחיק אותם והם נפרדים ואז שוב מחליטים לחזור כי האהבה שלהם חזקה יותר מהכל.
לאחר שמאט עוזב, הוא עושה חיל ומצליח מאד אבל ככל שהוא מצליח יותר, הקשר עם גרייס הופך להיות נקודה בעבר שהולכת ונעלמת.
מאט ממשיך בחייו וגרייס בחייה אבל הזיכרון לא נמחק ו 15 שנים אחרי, מאט חוזר לניו יורק ובוקר אחד רואה במקרה את גרייס כשהיא עולה לרכבת התחתית והוא מבין שכל הרגשות הישנים עדיין שם והוא חייב לדבר עם גרייס ולסגור איתה מעגל אבל איך והיכן ימצא אותה?
העלילה נעה בין עבר להווה ובין הצד של גרייס לצד של מאט בסיפור.
אני מאד אוהבת את הסופרת רנה קרלינו, התאהבתי בכתיבתה כשקראתי את הספר שלה: "קוראת את חיי" ומאז קראתי עוד שני ספרים שלה ומאד אהבתי גם אותם אבל משהו לא טוב קרה לי עם הספר הזה, העלילה פחות משכה אותי, הדמויות לא הצליחו להשאיר חותם על ליבי.
רק לקראת סוף העלילה כשסודות התחילו להתגלות, הצלחתי קצת לחוש רגש מסוים כלפי הדמויות והגורל שהתאכזר אליהם, אבל זה היה הספר הפחות אהוב עלי מכל ספריה של רנה, מקווה שאחרים ירגישו אחרת ממני.
קריאה מהנה.
