Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
לעולם לא נספיק
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2022
מס' עמודים: 38
”אֶת רֶגֶל יָמִין אָרִים בָּאֲוִיר, בִּשְׂמֹאל אֲתוֹפֵף לִי בְּקֶצֶב אַדִּיר, אֶקְפּוֹץ עַל הַדֶּשֶׁא, אֶגְלוֹשׁ עַל עָפָר, אֶרְקוֹד לִי בְּכֵּיף לְפָחוֹת עַד מָחָר!” אֲבָל אִמָּא קוֹרֵאת: ״מַהֵר, מַהֵר, שֶׁלֹּא נְאַחֵר, נוּלִי, אִם לֹא תַּפְסִיק, לְעוֹלָם לֹא נַסְפִּיק!״ לעולם לא נספיק מספר את סיפורם של אם וילד הנרגשים לצאת למסע משותף, אך בדרך מוצאים עצמם במסלולים נפרדים. נולי הוא ילד סקרן המשתוקק ללכת אחרי אמו לקראת חוויה מובטחת, אבל בדרך נפעם דווקא מהגירויים הקסומים הנגלים לו מכל עבר, ובעיקר מיכולתו לחקור אותם באופן עצמאי. לעולם לא נספיק מספר גם את סיפורה של אמא המתאמצת לספק לבנה חוויה ייחודית, ומרוב מאמץ כמעט מחמיצה את ההזדמנות לחקירה ולהנאה משותפת. הסיפור נכתב בשפה משחקית וציורית, ונועד לילדים שסקרנותם אינה יודעת שובע. באותה מידה הוא מכוון גם להורים, שיוכלו ליהנות מהנימה המשעשעת והאוהדת שבה מתואר הרצון הטוב של הורים, לצד הקושי לעצור ולתת לילד להוביל אותנו להנאות הפשוטות שבדרך. ד״ר נעמה דה לה פונטיין היא פסיכולוגית קלינית, חברת סגל בכירה באוניברסיטת YALE, מרצה, חוקרת ומתמחה בטיפול בילדים והורים. זהו ספרה הראשון, ובו היא מבטאת את הערכתה העמוקה לעולמם הפנימי של ילדים ואת אהבתה לשפה ככלי המחבר בין אנשים, זמנים ועולמות. מרוה מור היא מאיירת ומעצבת. היא גדלה בעמק יזרעאל, שם היא חיה גם כיום ומגדלת את שני בניה, בשאיפה מתמדת לא להחמיץ הזדמנויות לחקירה ולהנאה משותפת איתם.

תרבות המערב הביאה לחיינו שפע ללא גבול. גם שפע של אטרקציות ואפשרויות בילוי למבוגרים ולילדים. לפעמים מרוב צורך להשיג, להיות, לחוות ולנסות – אנחנו שוכחים ליהנות מהדברים הפשוטים. אלו הנמצאים בהישג ידינו ובסביבתנו הקרובה.

לאמא של נולי יש הפתעה עבורו. היא רוצה לקחת אותו לגן שעשועים ענק מלא מתקני שעשועים ענקיים ומיוחדים, מיד לאחר סיום יום הלימודים בגן. אמא של נולי ממש מתרגשת, אפילו יותר מנולי. היא מכינה תיק יום קודם עם כל העולה בדעתה. מגבונים, ירקות חתוכים, מים, בגדים, כריכים ועוד ועוד.

"מהר, מהר שלא נאחר! נולי, אם לא תפסיק, לעולם לא נספיק"

אמא של נולי אוספת אותו מהגן ומתחילה במירוץ. מהר מהר להספיק להגיע לאותו גן שעשועים ענק אבל נולי, דעתו מוסחת מהדברים אותם הוא רואה בדרך. הוא נהנה מהצליל הייחודי של דריכה על עלים ואיך הם מתעופפים. מההבדל שמשמעים נעליו כשהוא דורך על הדשא לעומת העפר. הוא נהנה לשחק בשיווי משקל על שפת המדרכה ולבדוק את היכולות שלו. אבל אמא של נולי כל הזמן מאיצה בו. זה לא מועיל. הם לא מספיקים להגיע לגן השעשועים. אמא של נולי מאוכזבת ודיי בטוחה שנולי מאוכזב בעצמו. אבל הוא לגמרי מאושר.

לא פעם בתור מבוגרים יש לנו תוכניות גדולות עבור הילדים שלנו. אנחנו רוצים להעניק להם חוויות גדולות, הנאות מיוחדות ואנחנו מאיצים ומאיצים ובסוף מתאכזבים כי הילד בכלל רצה משהו אחר, פשוט יותר.

"תצעדי אחרי, בגובה שלי,

בלי למהר, בצעד חתולי

תעצרי במקום! אל תזיזי איבר

ותראי בעצמך – איזה קסם נוצר!"

בהמשך, כשהם מגיעים הביתה ואמא פורקת את התיק היא מגלה ענף, אבן חצץ, עלה וכל אחד מסמל עבורה את ההנאה האמיתית של נולי, היא גם מבינה שהיא כל הזמן מיהרה. היא ניגשת לנולי ומבקשת ממנו לספר לה מה ראה וחווה היום והיא מופתעת מהגילויים שלו. והסוד שלו? בלי למהר. בגובה שלו – גובה העיניים שלו, בצעד חתולי. לעצור ולהתבונן.

האיורים של מרוה מור מקסימים ומלאי פרטים ולגמרי משקפים את הכתוב.

המסר בספר הזה הוא למבוגרים המקריאים לא פחות מאשר לילדים המקשיבים וקוראים. אך אם הילדים יפנימו אותו בעודם ילדים, מובטח להם הרבה רוגע בעתיד. אהבתי את הספר היות ולא פעם מצאתי את עצמי גם בסיטואציה כזו. הוא כל כך משקף את חיינו ביום יום. כל הזמן ממהרים להספיק עוד ועוד דברים ושוכחים להנות גם מהדרך שהיא לא פחות חשובה.

קריאה מהנה.

אורנה שפי

אורנה, אוהבת ספרים ובישולים ומערבבת הכל יחד עם שירים טובים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן