ליפול ולקום
סיפור אוטוביוגרפי הנכתב כחלק מתרפיה והתמודדות עם נפילות ומשברים פיזיים ונפשיים. זהו סיפורו של יוסף בן למשפחה חרדית אשר למד במסגרות חרדיות. עם סיום לימודיו, הלך לישיבה גבוהה אך גמלה בליבו החלטה להתגייס לצבא למורת רוחם של הרבנים. קרובי משפחתו לא תמכו ברעיון בלשון המעטה ועשו הכל בכדי למנוע זאת ממנו.
יום הגיוס הגיע. יוסף התגייס דרך ישיבת הסדר בפרופיל 97. מבינה פיזית- מיד נתקל בקשיים שכן לא היה מצוי בכושר גופני. מבחינה מנטלית- בתחילה הוא דיבר אל מפקדיו בגוף שלישי (כפי הנהוג בישיבות) , לא ידע איך להתייחס למפקדיו. אל הכול מתרגלים וזו הייתה גישתו לשירות הצבאי. הוא מספר כיצד נשאל על מילות ההמנון אך מאי ידיעתו, המחלקה צחקה עליו ועל כך אף ספג עונש. תקופת הצבא היתה מאתגרת. יוסף למד להעריך את מה שיש ולעמוד בזמנים. אולם מעל לכל הוא הכיר אנשים מדהימים שעיצבו את חייו. הוא למד כי מעבר לחיצוניות יש עולם ומלואו.
כתותחן הוא היה טען והיה צריך להרים פגזים אשר משקל כל אחד 50 ק"ג. הוא החל לסבול ומכאבי גב , סרבו לשלוח אותו לצילום ולאחר אירוע ממקוד שבו השתתף וירה 3 שעות פגזים – קרס. הובל לניתוח דחוף . מכאן החל מסכת ייסורים וכשלים. יוסף עובר ארבעה ניתוחים לא פשוטים . אחת התובנות שלו מהתמודדותו בסל לא יתואר : " אתה תמיד יודע הכי טוב מה נכון בשבילך. לא מדובר רק בהחלטות שקשורות לגוף. בנושאים רבים אנחנו יודעים בתוך תוכנו מה נכון עבורנו, גם כשקולות אחרים מבפנים ומבחוץ מנסים לשכנע אותנו אחרת". הוא היה צריך להתחיל להתמודד עם נכות.
הספר ממשיך עם סיפורי מקרים וחוויות אישיות מתוך התמודדותו האישית של יוסף גם בנושא האמונה . האם האמונה די חזקה כדי לסייע בהתמודדות פיזית ומנטלית?
הקורא ודאי יוכל לענות על השאלה מזווית ראיה אישית .
"לאורך המסע הזה, שבעצם אף פעם לא נגמר…..עדיין היו הרבה מאד אנשים טובים באמצע הדרך".
מנקודת מבטי- סיפור מעניין אולם היו חלקים בספר שחזרו על עצמם כדוגמת אזכור פרטי הניתוחים.
אם הספר הוא חלק מתרפיית כתיבה, אני מקווה שהסופר חווה חוויות חיוביות דרך הכתיבה. אחרי הכל אחרי שנופלים צריך לקום.
