Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
לימונים כבושים
תגית:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2019
מס' עמודים: 211
לימונים כבושים הוא יומן המסע של רונית, אישה בת 37, נשואה ואם לשניים, מהרגע שבו היא מקבלת את הבשורה המרה כי היא חולה בסרטן השד, ועד להחלמתה. כל פרק ביומן מתאר בכנות, ברגישות, לפעמים בהומור, בשפה עשירה ומלאה בדימויים מפתיעים, את התנסותה החל מההלם הראשוני, הכעס, התסכול ותחושת הבדידות, וכלה בהתמודדות האמיצה עם הטיפולים הקשים, עם הניתוח, עם אובדן סממני הנשיות. כל זאת, תוך מאמץ רב לשמור על המסגרת המשפחתית ולגונן על ילדיה הרכים. זהו סיפור על רגע אחד בחיים שבו הכול מתהפך; על משפחה ועל אימהות, על חברויות אמיצות ועל אישה המרימה את ראשה בכל פעם מחדש, נפרדת מהשיער בהדרגה, אך עם כל שערה נושרת מגלה בעצמה כוחות חדשים ועוצמות שלא הכירה. ספר זה מוגש לכן, נשים יקרות, שתדעו כי אינכן לבד. כי אפשר להיאבק במחלה הזאת ולהפוך את הלימון הזה, את עץ הלימונים הזה שנזרק עליכן פתאום באמצע החיים, ללימונדה, או אפילו לצנצנת של לימונים כבושים. רונית ג'אן קלטר, פיזיקאית, נשואה ואימא לשני בנים, אובחנה כחולה בסרטן השד בדצמבר 2017. זהו ספרה הראשון.

הרגע בו את מבינה כי כל חייך מתהפכים. המילה סרטן מחלחלת לתוך נימי נפשך, קוטעת חיים.

זה בדיוק הרגע, מתארת רונית ג'אן קלטר, שבו טייס מודיע לנוסעים שיש תקלה במטוס.  הכל יוצא משליטה.  זה הרגע שהדבר היחידי עליו חושבים – אני עומדת למות. זה הרגע שבו מגיעות תוצאות הביופסיה "יש תאים של גידול". זה הרגע שאני לא מצליחה לדבר. לא מצליחה לנשום.

כאן מתחיל מסע מתועד של רונית, אישה בת 37 נשואה ואם לשניים קטנים. מסע שהחל ביום של מחטים. איך מתמודדים עם הבשורה שיש לי סרטן בשד? רונית בוחרת לא פעם בדרך של הומור. הסרטן משחק כדורגל. המחצית הראשונה – התקפה. טיפולים כימותרפיים אשר גורמים לחוסר שליטה, לכאבים, חולשה. המחצית השנייה – התאוששות. מבינה כי אי אפשר לשמור את הידיעה לעצמך. זה הרגע בו מספרים לילדים, למשפחה הקרובה. מרגש לקרוא את תגובת הילדים, את האופטימיות שהם משדרים. "אני יודע שאת תצליחי ותנצחי… כי את תעשי כל מה שצריך כדי להחלים. גם אם זה קשה וכואב.." ולי, לא נותר אלא להתחייב להצלחה. מתחילים סדרת טיפולים כימותרפיים בבית החולים בלינסון. כל טיפול מצוין בספר בהגיג של העצמה אישית ומלווה בתמונה הלקוחה מקירות בית החולים.

מגיע שלב הפאה – ובעודה מודדת פאות, מגיעה בחורה יפה עם שקית. שקית ובה תרומת צמות לפאה. ההחלטה לבסוף כי קרחת -היא סימן לחוסן.

אחת התובנות העמוקות של רונית צצה ביום השואה בביקורה בבלינסון. יום בו נזכרת ברגעים שהפריעו לה בחיים הרגילים. טלפונים שהטרידו כאשר כבר לא חשה באוויר. אבל כעת "אני רוצה לגדול משם, לא לתת ללחץ החיים להכתיב לי את ההנאה.. לא לקחת דברים עמוק מדי ללב… אני מקווה שאוכל להיות טובה יותר אל עצמי.. שאבחר נכון את הצעדים הבאים ואבין מה חשוב יותר ומה פחות בכל פרשת דרכים".

לאחר ניתוח ותוצאות הפתולוגיה – נצחה רונית את הסרטן. המעבר מתיק האשפוז לאריזת מזוודות לטיול היה מהיר והכרחי. שנה לאחר פריצת המחלה, החליטה רונית להפוך את היומן לספר של התמודדות עם הבשורה, עם אובדן הנשיות. ספר, שאולי יעזור לנשים שגילו שהן חולות לשאוב ממנה כוח. אז מדוע "לימונים כבושים?" – תקראו בעמוד האחרון.

רונית כתבה לי פתק אישי, תעבירי את הספר למישהי שזקוקה או לספריה. בימים אלו אני מלווה חברה ברגעים הקשים. עתה – אני מעבירה. ממליצה מאד. כתוב באופן כזה שלא ניתן לנתק את העיניים עד תומו.

רחל רוזיליו

אמא לשבעה וסבתא לשמונה (בנתיים..) ספרים זה נשמה - אהבה שאינה תלויה בדבר.

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. Avatar
    רונית ג'אן קלטר

    וואו, אינני יודעת איך לא ראיתי את הסקירה הזו. כל כך מרגשת. תודה לך!
    הרבה בריאות והחלמה מהירה וטובה לחברה

  2. Avatar
    רחל רוזיליו

    מודה לך על רחשי ליבך שהובאו למבע כתוב. זכות גדולה לקרוא את ספרך.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן