את "האי של סופיה" רכשתי לפני שנים (כנראה שיותר מעשור) בדוכן של ספרים פגומים. כשהתחלתי לקרוא אותו – התאהבתי. ביוון, בדמויות, בסיפור, ובסופרת.
מאז המשכתי לעקוב ולקרוא את ספריה של ויקטוריה היסלופ, חוזרת מפעם לפעם ל"האי של סופיה" שבכל קריאה ריגש אותי מחדש.
שמחתי מאוד כששמעתי ש"לילה אחד באוגוסט", ספר חדש של היסלופ עומד לצאת, וכשגיליתי שמדובר בהמשך לספרה הראשון – התרגשתי עוד יותר. מקריאה של התקציר הבנתי שלא מדובר בספר המשך קלאסי, אלא בסוג של סיפור אמצע. בזמן שהספר הראשון מספר את סיפורם של ארבע דורות במשפחה במשך עשרות שנים, "לילה אחד באוגוסט" מתמקד באחד מהם ובתקופה קצרה יחסית של כעשור, שהיא חלק מהסיפור המקורי.
כבר מהמשפט הראשון אנחנו נזרקים עמוק לאמצע הסיפור, כך שלדעתי הספר מתאים למי שקרא ומכיר את "האי של סופיה". העלילה מתמקדת במספר דמויות שכבר הכרנו, ומוסיפה גם כמה חדשות. הסיפור מפגיש אותנו עם חלק מהמקרים שקראנו עליהם מנקודת מבט אחרת, וגם חושפת התרחשויות שקרו במקביל ולא הייתה אליהן התייחסות בסיפור המקורי.
בגלל אופי הספר, לא אספר על העלילה כדי לא לספיילר למי שלא קרא אף אחד מהספרים. כן אספר שהתחלתי את הספר מאוחר מדי בלילה וסיימתי אותו דבר ראשון בבוקר שאחרי. הוא מסוג הספרים שבהם העלילה מושכת את הקורא לעולם שבו הוא מתקיים – ובמקרה שלנו אנחנו נמצאים ביוון, בכפר הדייגים פלאקה, בעיר הקטנה אלונדה ובעיר הגדולה פיראוס. בחיי היום-יום של הדמויות שלנו אנחנו מלווים את חלקם בעבודה קשה בבקרים ובמנוחה ובילויים בערבים, וחלקם האחר במפגשים משפחתיים מכל מני סוגים – ובעצם חווים יחד איתן את יוון של אמצע המאה הקודמת.
בניגוד לספר הראשון, שמלחמה ופשעים נמצאים בו אך מוצגים יחסית בפשטות ובלי להיכנס לתיאורים קשים, "לילה אחד באוגוסט" (בדומה לספרים אחרים של היסלופ) כן מכיל תיאורים פחות נעימים, במקרה הספציפי הזה – של הטרדה מינית. בהרגשה שלי, במקביל לקושי – יש פה גם העלאת מודעות. הסיטואציה לא נכתבה ועברה, הדמות מתייחסת אליה מאוחר יותר במחשבות ומעשים, ולדעתי זה יכול להיות פוקח עיניים.
באופן טבעי, כאשר העלילה המקורית מורחבת, נפתחות לנו שאלות חדשות ואנחנו גם נזכרים ומתעסקים בשאלות ישנות שהספר הקודם לא נתן עליהן מענה. אחת מהשאלות הכי גדולות שנותרו פתוחות ב"האי של סופיה" נסגרת כאן בספר – יחד עם קרוס-אובר קטן עם אחד הספרים האחרים של היסלופ (אני מתה על כאלה!).
סיימתי את הקריאה אחרי שחוויתי שמחה, עצב, והפתעה ונשארתי עם תחושה של ריקנות למרות שהספר יחסית קצר (241 עמודים, כולל דבר המחברת על הספרים והרקע לכתיבתם). מבחינתי זה אחד הדברים המעידים בצורה הכי ברורה על ספר טוב.
בשורה התחתונה – ממליצה בהחלט למי שקרא את הספר הראשון, ולמי שלא – לכו לקרוא את שניהם!
אוהבים את "האי של סופיה"? הספקתם לקרוא את "לילה אחד באוגוסט"? בואו לדבר איתי בתגובות, יש הרבה דברים שאשמח לדבר עליהם 🙂
רציתי לשאול , האם יש איזכור על היהודים ביוון בתקופת השואה בספר כמו באי של סופיה? יותר ? פחות?
היי תהילה 🙂
"לילה אחד באוגוסט" לא נוגע בתקופה של מלחמת העולם השניה, ובהתאם גם לא מוזכרים בו יהודי יוון.