Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Post Type Selectors
לילה אחד באוגוסט
קטגוריה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2021
מס' עמודים: 248
ספר המשך לרב-המכר האי של סופייה. 25 באוגוסט 1957. מושבת המצורעים שבאי ספילונגה סוגרת את שעריה. אובדן שליטה אלים מביא לתוצאות הרסניות. שתי משפחות נקרעות כשהזמן עומד מלכת עבור מרייה פֶּטְראקיס ואחותה אנה. עבור תושבי פְּלאקה סגירתו של האי ספילונגה לנצח מוכתמת בצבעי הטרגדיה. אבל עוצמת החיים חזקה יותר מכול. מתוך הריסות העבר, הסקנדלים והדעות הקדומות, מתחילה להיבנות תקווה לעתיד של חיים חדשים. על רקע הנופים עוצרי הנשימה של יוון נרקם סיפור מלא תשוקה, קנאה, אהבה וחמלה, שסוחף את הקורא אל מקום ואל זמן רחוקים ונשכחים.

את "האי של סופיה" רכשתי לפני שנים (כנראה שיותר מעשור) בדוכן של ספרים פגומים. כשהתחלתי לקרוא אותו – התאהבתי. ביוון, בדמויות, בסיפור, ובסופרת.
מאז המשכתי לעקוב ולקרוא את ספריה של ויקטוריה היסלופ, חוזרת מפעם לפעם ל"האי של סופיה" שבכל קריאה ריגש אותי מחדש.

שמחתי מאוד כששמעתי ש"לילה אחד באוגוסט", ספר חדש של היסלופ עומד לצאת, וכשגיליתי שמדובר בהמשך לספרה הראשון – התרגשתי עוד יותר. מקריאה של התקציר הבנתי שלא מדובר בספר המשך קלאסי, אלא בסוג של סיפור אמצע. בזמן שהספר הראשון מספר את סיפורם של ארבע דורות במשפחה במשך עשרות שנים, "לילה אחד באוגוסט" מתמקד באחד מהם ובתקופה קצרה יחסית של כעשור, שהיא חלק מהסיפור המקורי.

כבר מהמשפט הראשון אנחנו נזרקים עמוק לאמצע הסיפור, כך שלדעתי הספר מתאים למי שקרא ומכיר את "האי של סופיה". העלילה מתמקדת במספר דמויות שכבר הכרנו, ומוסיפה גם כמה חדשות. הסיפור מפגיש אותנו עם חלק מהמקרים שקראנו עליהם מנקודת מבט אחרת, וגם חושפת התרחשויות שקרו במקביל ולא הייתה אליהן התייחסות בסיפור המקורי.

בגלל אופי הספר, לא אספר על העלילה כדי לא לספיילר למי שלא קרא אף אחד מהספרים. כן אספר שהתחלתי את הספר מאוחר מדי בלילה וסיימתי אותו דבר ראשון בבוקר שאחרי. הוא מסוג הספרים שבהם העלילה מושכת את הקורא לעולם שבו הוא מתקיים – ובמקרה שלנו אנחנו נמצאים ביוון, בכפר הדייגים פלאקה, בעיר הקטנה אלונדה ובעיר הגדולה פיראוס. בחיי היום-יום של הדמויות שלנו אנחנו מלווים את חלקם בעבודה קשה בבקרים ובמנוחה ובילויים בערבים, וחלקם האחר במפגשים משפחתיים מכל מני סוגים – ובעצם חווים יחד איתן את יוון של אמצע המאה הקודמת.

בניגוד לספר הראשון, שמלחמה ופשעים נמצאים בו אך מוצגים יחסית בפשטות ובלי להיכנס לתיאורים קשים, "לילה אחד באוגוסט" (בדומה לספרים אחרים של היסלופ) כן מכיל תיאורים פחות נעימים, במקרה הספציפי הזה – של הטרדה מינית. בהרגשה שלי, במקביל לקושי – יש פה גם העלאת מודעות. הסיטואציה לא נכתבה ועברה, הדמות מתייחסת אליה מאוחר יותר במחשבות ומעשים, ולדעתי זה יכול להיות פוקח עיניים.

באופן טבעי, כאשר העלילה המקורית מורחבת, נפתחות לנו שאלות חדשות ואנחנו גם נזכרים ומתעסקים בשאלות ישנות שהספר הקודם לא נתן עליהן מענה. אחת מהשאלות הכי גדולות שנותרו פתוחות ב"האי של סופיה" נסגרת כאן בספר – יחד עם קרוס-אובר קטן עם אחד הספרים האחרים של היסלופ (אני מתה על כאלה!).

סיימתי את הקריאה אחרי שחוויתי שמחה, עצב, והפתעה ונשארתי עם תחושה של ריקנות למרות שהספר יחסית קצר (241 עמודים, כולל דבר המחברת על הספרים והרקע לכתיבתם). מבחינתי זה אחד הדברים המעידים בצורה הכי ברורה על ספר טוב.

בשורה התחתונה – ממליצה בהחלט למי שקרא את הספר הראשון, ולמי שלא – לכו לקרוא את שניהם!
אוהבים את "האי של סופיה"? הספקתם לקרוא את "לילה אחד באוגוסט"? בואו לדבר איתי בתגובות, יש הרבה דברים שאשמח לדבר עליהם 🙂

גלי שטרן

מטפחת עציצים, מכורה ללונדון, אוהבת אנשים ותמיד עם ספר ביד (או מקסימום בתיק).

לפוסט הזה יש 8 תגובות

  1. תהילה

    רציתי לשאול , האם יש איזכור על היהודים ביוון בתקופת השואה בספר כמו באי של סופיה? יותר ? פחות?

    1. גלי שטרן

      היי תהילה 🙂
      "לילה אחד באוגוסט" לא נוגע בתקופה של מלחמת העולם השניה, ובהתאם גם לא מוזכרים בו יהודי יוון.

      1. נעמי גולן

        וואוו. איזה כיף. כמה אהבתי את "האי של סופיה" ובשמחה גדולה אקרא גם הספר שהמלצת עליו. תודה רבה

        1. גלי שטרן

          היי נעמי, שמחה לשמוע!
          מקווה שתקראי ותהני ממנו כמוני

  2. יהב

    ממש לא אהבתי את לילה אחד באוגוסט .
    כתוב בצורה ילדותית , תהליכים ארוכים קורים בעמוד וחצי , אין התעמקות באף דמות , הכל קל מדי והשיחות בין הדמויות שטחיות מדי , אין שום דרמה והכל כאילו קורה כללי ומהר , כאילו ההצלחה של האי של סופיה גרמה לסופרת לרצות לשחזר אותה בספר המשך שאין בו באמת עלילה עמוקה , הכל מאולץ .
    בהתחלה בדקתי באינטרנט אם ההוצאה החליפה מתרגמת אבל לא – מדובר באותה אחת .
    זה לא פעם ראשונה שזה קורה לי עם ויקטוריה היחסים, יש לה ספרים מעולים שאי אפשר להניח מהם את היד כמו האי של סופיה , הריקוד של סוניה וחוטים מקשרים, ואחרים כמו גלויות מיוון והזריחה שבאמת אין להם שום טעם , שום עלילה , הכתיבה שטחית ואין לך מושג למה אתה קורא אותם .

    1. גלי שטרן

      היי יהב 🙂 שמחה שרשמת את דעתך.
      אני באופן אישי לא הרגשתי ככה, כמו שכתבתי בסקירה. בשבילי זו הייתה עוד קפיצה לעולם של מריה, אנדוניס, מנוליס וכו' – כבר הכרתי אותם טוב לפני, לא הרגשתי חוסר בפרטים או בזמן.
      אבל זו חוויה אישית וזה לדעתי מה שמיוחד בספרים.
      גם בקשר לספרים האחרים של היסלופ, היחיד שהיה לי קשה איתו הוא "גלויות מיוון", וגם ממנו כן נהנתי – אבל פחות.

  3. אורלי שחר

    יש הבדל משמעותי ברמת הכתיבה בין האי של סופיה לבין לילה אחד באוגוסט, שהוא יחסית ירוד אבל בזכות התייחסותו ל"אי של סופיה" נקרא בכל זאת. זה לא ספר "המשך", זה ספר מקדים. כל התגובות מתייחסות ל"המשך" והופכות את סדר האירועים (סופיה,אימה של אנה בתגובה ב"הארץ"), מחשידות בכך שממש לא הייתה התעמקות בספר. אני אוהבת את ספריה של היסלופ. כאן ניהניתי פחות לצערי

    1. גלי שטרן

      היי אורלי, תודה על התגובה 🙂
      זה בהחלט לא ספר המשך וגם כתבתי על כך בפסקה השניה של הסקירה. מסכימה בהחלט עם מה שכתבת על התגובות..
      בנוגע לכתיבה ולספר עצמו – אני כפי שכתבתי נהנתי ממנו מאוד, אבל זו באמת החוויה האישית שלי. מבינה שיש כאלה שפחות אהבו, בסופו של דבר זה כל אחד והחוויה שלו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן