בית טיודור, אי שם באנגליה לפני מאות שנים. מרי מבשרת בשורה קשה לאחותה החורגת אליזבת' אימה אן בולין הוצאה להורג בטענה שקשרה קשר להרוג את המלך. על רגל אחת מסבירה מרי לאחותה הצעירה מאוד כי שתיהן ממזרות, שתיהן איבדו את האימהות שלהן ועליהן לקבל את האישה החדשה של המלך, סימור. הן לעולם לא יקבלו עליהן את המלוכה מאחר ומוגדרות כממזרות…
עם הזמן כמובן שאליזבת' גדלה והספר מספר את השלבים שהיא עוברת, היא לומדת קרוא וכתוב וחשבון, כבר בגיל צעיר, היא לומדת נימוסין וריקודים שהיו נהוגים באותה תקופה, היא לומדת כל מה שצריך כדי להפוך לבוגרת בהתאם למעמדה, בת המלך.
כשהיתה בת ארבע, נולד לה אח חורג מג'ין סימור, כעת יש יורש לאביה. ג'ין מתה סמוך ללידה ואביה לא חיכה שהיא תקבר אפילו, הוא היה חייב למצוא לעצמו אישה במקומה. הוא חייב עוד בנים זכרים כדי להבטיח שיהיה לו יורש. עולמה של אליזבת' מתהפך כשאימה מתה, כשנולד לה אח וכאשר האומנת האהובה שלה עברה לארמון אחר כדי לטפל ביורש. היא קיבלה אומנת חדשה, את קת' שלה מסתבר יש מניע נסתר להיות בארמון וקרובה לבית המלוכה…
הספר ממשיך לספר את קורותיה של אליזבת'. על יחסיה עם האומנת שלה, יחסי עם אביה, יחסיה עם אימה החורגת ועל מחשבותיה והתוכניות שלה לעתיד. היא אמנם ילדה צעירה אבל חושבת ומתנהגת כמו אישה בת עשרים.
הגעתי לספר עם צפיה להשאב לתקופה המיוחדת שלו. קראתי אותו בזמן הסגר של הקורונה וכל כך רציתי להפליג למחוזות רחוקים… אבל לצערי לא ממש הצלחתי. חייבת לומר שהספר הוא עב כרס וכתוב בצפיפות, אין לי בעיה עם ספרים כאלו אבל במקרה הזה הותשתי ולא המשכתי בקריאתו לאחר יותר מ 200 עמודים. הרגשתי שלא קורים התרחשויות מעניינות בעלילה ומשום מה הסבלנות שלי פקעה. אולי זו רק אני ולא הספר? יכול להיות. בכל אופן הקריאה לשיקולכם.
