אלווין שרון הוא אדריכל מצליח בן 60.
לאחר פגישת מחזור בה הוא פגש את נורית, האישה שהיתה אהובת נעוריו, הוא מגיע הביתה ויושב לכתוב את זיכרונותיו וצולל לתוך עברו הסוער.
חייו של אלווין היו מוקפים דרמות וטרגדיות למכביר, מילדותו שבה גדל עם שני הורים בוהמיים – אם יפת מראה ואב שהיה רודף נשים ואלים, ובהמשך טרגדיה שחווה בנעוריו, דברים שחווה בצבא בצל מלחמות ישראל כשהוא אחראי על חיילים רבים וצריך להתמודד עם מצבים שנוגדים את האידיאולוגיה וערכי המוסר שלו.
אחרי הצבא, הצטרף אלווין לעסק המשפחתי של אביו וסבו והחל לעבוד במשרד האדריכלות שהקים סבו, באופן זמני ואף נסע ללונדון עם אביו כדי להרשם שם ללימודי האדריכלות אבל גם שם הוא לא רווה נחת ומשקעי העבר ליוו את נפשו המיוסרת.
אלווין הרגיש בדידות בלונדון. הלימודים, שבמידת מה נכפו עליו על ידי סבו אלכס, שראה בו את יורשו, היו קשים מאד. (עמ' 166)
אלווין רצה כל חייו להיות סופר אבל הוא נאלץ לוותר על חלומו בגלל המורשת המשפחתית שסבו כפה עליו.
צלו של אביו ליאו, ההולל רודף אותו כל חייו ועל אף שהוא רוצה להתרחק ממנו, אט אט הוא מסגל לעצמו התנהגויות דומות לשלו.
כשהוא חוקר לעומק על ילדותו של אביו, מתגלה סיפור עצוב של ילד שנזנח על ידי שני הורים אגואיסטים שהיו מרוכזים בקריירות שלהם ופחות השקיעו בילדיהם.
גם ליאו גדל תחת צל כבד של אב שהיה כריזמטי ומרשים ולא נתן לבנו מספיק מקום לגדול ולהתפתח וליצור לעצמו חיים נורמלים ומאושרים.
בסופו של דבר, אלווין הוא דור שלישי לגברים ייצריים ויצירתיים שלא הצליחו לחיות חיי משפחה סטנדרטיים ומספקים וגם ליאו כמו אלווין, חי חיים של החמצה לאחר שעבד כל חייו במקצוע שלא אהב כדי לספק את רצונותיו של אביו.
האם יצליח אלווין לסלוח לאביו? האם יצליח לשבור את מעגל הסבל ולנהל חיי משפחה מספקים?
הספר השרה עלי עצבות עמוקה, לאורך כל העלילה עלה לראשי המשפט: "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה", אלווין שגדל בתוך משפחה לא מתפקדת נאלץ להילחם על שפיותו שלו, הרגשתי חמלה כלפי דמותו וצער עמוק, עצוב עד כמה הטעויות שעושים הורינו משפיעות על חיי המשפחה שלנו.
קריאה מהנה.
