Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
להציל את דובי הקוטב
סופר/ת:
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2021
מס' עמודים: 372
רומן חניכה מטלטל, חריג ונועז - שהוא גם כתב אישום חריף על החברה הישראלית - המציג נקודת מבט אחרת על השד העדתי ועל המחיר הכבד שמשלם מי שבוחר להשאירו בבקבוק. עולמו של אופק מתנפץ כאשר חבריו לכיתה מנדים אותו ולועגים לו בשל עדינותו, רגישותו ועורו הבהיר. הוריו עיוורים למתרחש, ואופק מוצא מפלט בעולמות הזוהר והפנטזיה, בעיקר בשיריה של הזמרת הלאומית ירדנה ארזי. על רקע אי־היציבות החברתית והפוליטית בשנות התשעים הסוערות — רצח רבין, התחזקות גוש הימין ובני עדות המזרח — מתגבש אצלו משבר זהות חמור, והוא מחליט להוציא אל הפועל תוכנית קיצונית שתוביל אותו במסלול מהיר אל נקודת האל־חזור. סיפורו מכמיר הלב, השוזר בין רגעי אומללות וטירוף לבין רגעי אינטימיות ואהבה אמיתית, בועט בכללי התקינות הפוליטית ובכללי השפה התקנית. בכנות ובאומץ מתאר המחבר מסע התבגרות כואב של נער, המוקרב על מזבח האטימות והגזענות של משפחתו וחבריו. משבר הזהות שלו משתקף במשבר הזהות של החברה הישראלית ומנסח אמירה חדשה ונוקבת על חיינו בארץ. דולב מור הוא עורך תוכניות טלוויזיה, בוגר בית־הספר לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל־אביב. זהו ספרו הראשון. "מכת חשמל לתוך הקרביים. לא פגשתי דמות כזאת בספרות העברית." עמיחי שלו

כאשר צועקים קיפוח וגזענות במדינת ישראל, אנחנו רגילים לכך שמדובר בגזענות שנעשית למזרחים על ידי אשכנזים. הספר "להציל את דובי הקוטב", שכתב הסופר המתחיל, דולב מור, מדבר דווקא על "גזענות הפוכה", על גזענות של מזרחים נגד אשכנזים, או יותר נכון על גזענות של הילדים בכיתה של אופק נגד אופק. אופק ילד אשכנזי כמעט יחיד בכיתה מלאה בילדים מזרחים שרק לועגים לכריך עם המרגרינה הלבנה שלו, ומאתגרים אותו לאכול סחוג חריף אשר שורף לו את החיך.

בנוסף ללעג על צבע עורו הבלתי פוסק, אופק סובל גם מלקויות למידה ומאובחן בדיסקלקוליה, דיסלקציה של המספרים מה שמקשה עליו לא מעט, בעיקר כאשר אחיו הגדול, אביתר, נחשב לעילוי בנושא.
לאופק יש זוג הורים מסורים, אסתי ודב, המנסים הכול על מנת לסייע, יועצות, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, תרופות ואפילו אשפוז, אך אופק הקטן לא רואה את העזרה שמציעים לו כעזרה, אלא להפך, הוא מרגיש כאילו הוא צעצוע שבור שיש לתקן בכוח.

מה שמצליח לנחם את אופק הוא מוזיקה, ועם לדייק יותר, אז המוזיקה של ירדנה ארזי, שבאותם שנים בדיוק פרצה ונחשבה לאחת הזמרות הטובות בישראל. ירדנה נחשבה אז לזמרת של האשכנזים, לעומת עפרה חזה שנחשבה לזמרת של המזרחים, עוד נקודה בה אופק נבדל משאר חבריו לכיתה. אימו של אופק העריצה את ירדנה ארזי אך לאט לאט, לפי ראייתו של אופק, אימו מתחילה להתרגל למוזיקה מזרחית ולמאכלים מזרחיים ומוסיקה ים תיכונית, השנואים עליו ביותר.

אופק הוא דמות מאוד מורכבת, מצד אחד הוא מפתח "שנאה" לאנשים עם צבע עור כהה, ומצד שני רוצה להיות כמוהם. עד כדי כך, שהוא צובע את כל גופו בצבע שחור, משנה את שמו ל-אבי מזרחי, הוא עושה הכול על מנת להשתלב. אלא שהדבר לא כל כך הולך, כי הצבע יורד בחלקים שונים והוא שוב סובל מלעג ועלבונות.

זהו ספרו הראשון של דולב מור, הספר כתוב היטב ומראה זווית חדשה על הנושא שמבעיר את המדינה כל פעם מחדש, הכתיבה קולחת ומעניינת, מה שגרע מעט מן הקריאה הוא כמות התיאורים הרבה והחוזרת על עצמה בספר, ועם זאת, הייתי שמחה לקרוא את הספר הבא של מור.

תהל רוזיליו

סטודנטית שמצליחה לשלב בין קריאת המאמרים האקדמיים גם ספר טוב

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן