Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
להעפיל להר
קטגוריה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2021
מס' עמודים: 171
"ביתנו בהדר היה ברחוב קטן ללא מוצא, קרוב לבית הכנסת הגדול ברחוב הרצל, שכלל שישה בניינים וביניהם חצר סלולה שבמרכזה היו שתי כיכרות קטנות. רכב שהיה נכנס לרחוב היה צריך גם לטפס בעלייה וגם להקיף את הכיכרות, שהשאירו מעט מרווח בינן לגדרות הבתים. כשהיה נכנס רכב גדול יותר, משאית או טנדר, היו בדרך כלל הנהגים טועים בהערכת המרווח ונתקעים. שמחת הילדים הייתה רבה כי מייד היינו פוסקים מכל המשחקים, מתיישבים על החומה וצופים בעניין בניסיונות הסרק של הנהגים להיחלץ. כך זה היה נמשך זמן רב, עד שמישהו מהמבוגרים חמל עליהם והלך לקרוא לשכן, שהיה בעל משאית ישנה מעודפי הצבא הבריטי וידע את רזי הניווט בחצר כדי לחלצם". זלמן בר צבי מספר לנו בספרו האוטוביוגרפי על חייו, החל בהולדתו במחנה העקורים בפרנקפורט, שבו אביו ואימו פותחים מסעדה, דרך ילדותו בחיפה והמשחקים עם הבת של השכנים, הַמשך בנעוריו שכללו מפגשים עם חבר קרימינל שהביאו עימם סיגריות ראשונות, ותחושת חוסר תכלית ואבדון שחלפה בזכות ההצטרפות אל "מחנות העולים", ועד השירות הצבאי שאותו הוא מתחיל כמדריך בקורס טנקים, ממשיך כקרבי בצנחנים ומכיר את מירי, האישה שלצדו 52 שנים, וההחלטה אחר כך המשיך לשירות קבע ולנסוע להשתלמות בצרפת  בתקופת מהומות הסטודנטים. אין ספק שעד כה היו לזלמן בר צבי חיים מרתקים שיכולים לספק חומר לדרמות הגדולות ביותר בספרות ובקולנוע. בלהעפיל להר המרתק, הכתוב בשפה קולחת, אנחנו מקבלים הצצה אל החיים בארץ דרך עיניו, אל חיפה של שנות ה-60 , אל מלחמת ששת הימים ואל מלחמת יום כיפור. "כמו אותם מטפסים שכבשו את האוורסט בשנות ה-50 כשלא היו שום תנאים לכך מלבד אמביציה ואמונה, כמוהם, ברגעים קשים, כשהרגשתי שאני נאבק בקשיים - כשהייתי במקומות שבקלות יכלו לשאוב אותי לדרך חיים עבריינית - ההר הזה ליווה אותי. דמיינתי את הדרך אליו, הלכתי בה, ולשמחתי היום כשאני מסתכל לאחור, אני שמח להגיד שהדרך לא אכזבה אותי. כבשתי את ההר שלי בחיים". שלכם, זלמן

להעפיל להר

בפתח דבר של הספר האוטוביוגרפי שכתב זלמן בר צבי הוא כותב : "הרצון להשאיר משהו לילדיי ולנכדיי , וגם לפרוק זיכרונות כל עוד אני מסוגל, הביא אותי, בין היתר, לשבת ולכתוב ספר זה….בעיקר היה זה הצורך להעלות בכתב את קורותיהם של הוריי ומשפחותיהם ….המסר של אבא שלי: "אם אנחנו לא נספר , זה ישכח", נטמע בי…"

מי שעוקב אחר סקירותיי, רואה שאני מעלה לא פעם סקירות של ספרים אוטוביוגרפיים. אנשים שהיוו אבן דרך בהיסטוריה של עם ישראל. רבים החלו את סיפורם לפני מלחמת העולם השנייה , דרך תקופת השואה עד תקומת מדינת ישראל. כי הניצחון על העבר הוא בעתיד.

זהו סיפורו של זלמן בר צבי אשר הולדתו בשנת 1947 היתה במחנה העקורים בפרנקפורט אשר בגרמניה. אביו איבד במלחת העולם השנייה את אביו, ארבעה אחים , את אשתו וילדיו. אמו איבדה את אימה, בעלה ושלושת אחיותיה בעליהן וילדיהן. אבדה קשה למשפחה. הצורך לשרוד היה עז. הוריו לא סיפרו לו דבר על אשר התרחש בעברם. עם עלייתם לארץ ישראל בשנת 1948, הגיעו למחנה עולים "שער עלייה" . אביו קנה די מהר דירה בדמי מפצח בחיפה. הוא מתאר ילדות שמחה וסקרנית. מתואר כילד שובב המצייר ומקשקש  במקום ללמוד. הוא בילה את רוב ימין בחוץ אבל היה ספורטאי מעולה. תוצאותיו הטובות בריצה הובילו אותו להתבלט לימים בשירותו הצבאי. על אף חיסוריו הרבים במערכת החינוך ובעזרת מורים פרטיים הגיע להישגים אשר הטמיעו בו את הרצון ללמוד הנדסת חשמל.

שירותו הצבאי החל בשנת 1965 בחיל החימוש , קורס חשמלאי, היחידה חדשה שהוקמה אח"כ בצנחנים. קורותיו במלחמת ששת הימים בסיירת דוכיפת הותירו בו חותם עז. על אף שהגיע מחיל חימוש , מצא את עצמו לוחם קרבי לכל דבר. זלמן המשיך את שירותו הצבאי והגיע לבה"ד 20 . את מגוריו העתיק לפתח תקוה. המשך קורותיו מסופרים בספר אשר בסופו מנציח את זכרם של חבריו לצבא אשר נפלו בעת מילוי תפקידם. בספר שזורות תמונות רבות אשר מוסיפות על הכתוב.

קראתי את הספר סמוך ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. ללא ספק אדם שעבר משפחתו רק חיזק אותו ואת אישיותו , הוא כבש כל הר שעמד בדרכו בחייו.

רחל רוזיליו

אמא לשבעה וסבתא לעשרה (בנתיים..) ספרים זה נשמה - אהבה שאינה תלויה בדבר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן