Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
להחליף את המים של הפרחים
סופר/ת:
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2020
מס' עמודים: 458
להחליף את המים של הפרחים הוא ספר צובט לב ושובה לב, אשר שהה שבועות ארוכים ברשימות רבי המכר בצרפת, זכה לשבחי הביקורת ולאהדת הקוראים. ואלרי פרין, מהסופרות האהובות בצרפת, תסחוף בספרה גם את הקוראים בישראל. להחליף את המים של הפרחים מספר את סיפורן של שתי דמויות – ויולט, שומרת בבית קברות קטן בחבל בורגון שבצרפת, וז'וליאן, גבר צעיר המידפק על דלתה יום אחד, ובפיו בקשה יוצאת דופן: להניח את כד האפר של אמו האהובה על קברו של המאהב שלה, גבר שעל קיומו לא ידע עד למותה. ההחלטה לעזור לז'וליאן מטלטלת את חייה של ויולט. עד כה היא הצליחה לחיות בשלום עם הכפילוּת שחייה זימנו לה: בקדמת הבית – היא מטפחת באהבה את גינת הפרחים שלה. הדלת האחורית, של אותו בית ממש, מובילה למקום העבודה שלה, המקום שבו מניחים פרחים שכבר נקטפו. עכשיו יהיה עליה לחבר בין שני העולמות, החיים והמתים, אלה שהיו ואלה שעתידים אולי עוד לפרוח. להחליף את המים של הפרחים הוא ספר מענג שכולו שיר הלל לדברים הקטנים והפשוטים בחיים, שהם גם הדברים החשובים בהם. ויולט מגלה, יחד עם הקוראים המלווים אותה במסעה, שגם בכאב יש הבהוב של אושר, שגם בעצב יש התרגשות, שעדיין יש סיבה לקום בכל בוקר ולהריח את ריחם של הפרחים.

להחליף את המים של הפרחים

נשימה עמוקה נשמתי עת סיימתי את הספר המופלא הזה. ההתבוננות בחיינו בדברים הקטנים שמשמחים אותנו, בראיית הטוב שהעולם מזמן לנו. את הספר קראתי במקטעים. הרגשתי צורך בנשימות בין פרקים מסוימים אך לקראת סופו- גמאתי בשטף.

ויולט טוסן, שומרת בית הקברות, טועמת את החיים, שותה את החיים בלגימות קטנות כמו תה יסמין עם דבש. ולעת ערב כששערי בית הקברות נעולים והמפתח משתלשל מדלת המקלחת – אומרת היא- "אני בגן עדן". עוד בלידתה, נחשבה כמתה אך לאחר ששכבה על תנור, החמימות קרבה אותה אל החיים. את שמה העניקה לה המיילדת. אמה נפטרה בלידתה. בגיל העשרה עבדה כברמנית וכך הכירה את פיליפ טוסן. למורת רוחם של הוריו נישאו. חייה לא היו טבולים בדבש. פיליפ בגד בה עם נשים אחרות , היה יכול להיעלם לה ולחזור. השניים מצאו עבודה כשומרי מחסום הרכבת. נולדה להם בת ליאונין. ויולט גדלה את בתה באהבה רבה, לימדה אותה את רזי העולם, סיפרה לה סיפורים רבים. אמו של פיליפ קבעה כי שמה של נכדתה קתרין, היתה לוקחת אותה פעמיים בשנה לחופשה עימם. באחת הפעמים בלתה ליאונין עם חברותיה בטירה ישנה ובאישון לילה נמצאו ארבע בנות (ליאונין וחברותיה) ללא רוח חיים לאחר שריפה. ושאיפת פחמן דו חמצני.

עולמה של ויולט חרב עליה. ללוייה של בתה לא הלכה, שקעה בעצבות, דיכאון קשה. סליה חברתה מצליחה אט אט להשיב לה את חייה. וכך מוצאת עצמה ויולט נוסעת לבית הקברות בה טמונה ביתה. שם פוגשת שומר בית הקברות סשה שמלמד אותה ליהנות מהדברים הקטנים הסובבים אותנו. לימד אותה את רזי הגינון, הפרחים, הירקות, עונות השנה, רגבי האדמה. אחת לשבועיים היתה נוסעת ויולט לבית הקברות ביום ראשון.

משהוחלט כי אין עוד צורך בעבודתם במחסום הרכבת, מצאו עצמם הזוג טוסן ללא עבודה. העובדה שסשה פורש לגמלאות והמודעה כי זקוקים לשומר בית קברות- הביאה אותם לקבל את העבודה. פיליפ נעדר מהבית  רכוב על אופנועו לעיתים קרובות. עד אשר נעלם לגמרי. הספר מגולל כסיפור נילווה את אשר מצא פיליפ בחקירתו את מותה של בתו. האם זה ישנה את ההווה?

ויולט מטפחת את בית הקברות, שותלת פרחים לפי עונה, מוכרת שלל פרחים ועציצים לבאי בית העלמין. מגדלת גינת ירק לתפארת .עובדי בית הקברות והכומר היו באי ביתה מדי יום.

ערב אחד , נקישות בדלת ובפתח עומד לו גבר נאה בשם ז'וליאן ובקשה מוזרה בפיו. להניח את כד האפר של אמו אשר כ"כ אהב על קברו של מאהבה, על המאהב נודע לו לאחר קריאת יומנה. כניסת הגבר הזה לעולמה, מערער את נפשה כחיבור בין עולמות בלתי אפשריים. האומנם ניתן לשנות את ההווה למען העתיד? ומה הקשר בין אמו של זוליאן לויולט?

הספר מומלץ בחום וברגש , מלא  תובנות ומחשבות במיוחד בעת הקורונה.

"כל יום שעובר טווה את החוט הבלתי נראה של זיכרונותינו"/ ולארי פרין.

רחל רוזיליו

אמא לשבעה וסבתא לשמונה (בנתיים..) ספרים זה נשמה - אהבה שאינה תלויה בדבר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן