Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
להחליף את המים של הפרחים
סופר/ת:
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2020
מס' עמודים: 458
להחליף את המים של הפרחים הוא ספר צובט לב ושובה לב, אשר שהה שבועות ארוכים ברשימות רבי המכר בצרפת, זכה לשבחי הביקורת ולאהדת הקוראים. ואלרי פרין, מהסופרות האהובות בצרפת, תסחוף בספרה גם את הקוראים בישראל. להחליף את המים של הפרחים מספר את סיפורן של שתי דמויות – ויולט, שומרת בבית קברות קטן בחבל בורגון שבצרפת, וז'וליאן, גבר צעיר המידפק על דלתה יום אחד, ובפיו בקשה יוצאת דופן: להניח את כד האפר של אמו האהובה על קברו של המאהב שלה, גבר שעל קיומו לא ידע עד למותה. ההחלטה לעזור לז'וליאן מטלטלת את חייה של ויולט. עד כה היא הצליחה לחיות בשלום עם הכפילוּת שחייה זימנו לה: בקדמת הבית – היא מטפחת באהבה את גינת הפרחים שלה. הדלת האחורית, של אותו בית ממש, מובילה למקום העבודה שלה, המקום שבו מניחים פרחים שכבר נקטפו. עכשיו יהיה עליה לחבר בין שני העולמות, החיים והמתים, אלה שהיו ואלה שעתידים אולי עוד לפרוח. להחליף את המים של הפרחים הוא ספר מענג שכולו שיר הלל לדברים הקטנים והפשוטים בחיים, שהם גם הדברים החשובים בהם. ויולט מגלה, יחד עם הקוראים המלווים אותה במסעה, שגם בכאב יש הבהוב של אושר, שגם בעצב יש התרגשות, שעדיין יש סיבה לקום בכל בוקר ולהריח את ריחם של הפרחים.

"אני אוהבת לצחוק על המוות, ללעוג לו. זאת הדרך שלי למחוץ אותו. ככה הוא פחות חושב את עצמו. כשאני מלגלגת עליו אני נותנת לחיים לגבור, לקחת פיקוד" (עמוד 55)

לויולט יש שכנים מאוד שקטים, לעולם אינם מרעישים או מציקים או באים בדרישות. מדי פעם באים אליהם מבקרים, אך לרוב מדובר בביקורים קצרים שאינם מפריעים לאיש.

ויולט היא שומרת בית הקברות בעיירה ברנסיון-א-שלון שבצרפת. היא גרה בסמוך אליו, מטפחת את הצמחייה שבו, מנקה את הקברים, דואגת לסדר ובתחילה וסוף כל יום היא פותחת את שעריו.
היא חלק מצוות של קברנים, חופרי קברים וכומר – אישה בין גברים.

ביתה פתוח לכל דורש, היא מציעה שתייה או משהו קל לאכול, מוכרת פרחים ולעיתים פשוט מקשיבה למחשבות והרהורי הבאים בשערי בית הקברות: אלו המנסים להתנחם, אלו המתחבאים, ואלו שבאים כי הם חייבים.

באחד הימים מגיע לבית הקברות גבר בשם ז'וליאן, כשבפיו בקשה משונה – אימו ביקשה שאת האפר של גופתה השרופה יניחו על אחד הקברים שנמצא בבית הקברות הזה.

ויולט גם הפעם קשובה לז'וליאן ומנסה לסייע לו בהגשמת בקשתה האחרונה של אימו. אט אט היא מתוודעת לסיפורה של האם ונשאבת אליו, אך זה מוביל אותה להתלבטויות בנוגע לחייה ולרצונות הכמוסים שלה.

לויולט יש סיפור חיים מיוחד, נוגה ונוגע ללב. נדמה כי חוותה כל כך הרבה סבל וכאב ואולי לכן בחרה לגור ליד מקור הכאב הכי גדול בעולם.

זהו ספר על המוות, על אופן ההתמודדות עם המוות, על  סוגיו השונים. המוות שאינו מבדיל בין דם לדם, בין עשיר לעני, בין צעיר למבוגר.

הספר מספר על אהבה הרסנית ועל אהבת אמת, על בגידות ושקרים ועל נאמנות, על יתמות ועל הורות, על כאב ועל רגעים קטנים של אושר.
הסיפור נוגע בפחדים של כולנו, ומתעמת באופן מיוחד ומרתק עם נושאים כואבים שלא אוהבים לדבר עליהם.
על אף הנושא הלא פשוט של הספר, הכתיבה שלו קולחת, מרגשת, מעט לירית ומרתקת ואי אפשר שלא ליהנות ממנה.

בשורה אחת: הגבול בין החיים למוות לעיתים מאוד דק. יש החיים כמתים ויש מתים שנשארים במחשבותינו כחיים

חוי הראל

נשואה ואם לארבעה, תולעת ספרים מלידה ואופטימית נצחית.

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. Avatar
    ציפי

    כתבת מקסים

    1. חוי הראל
      חוי הראל

      תודה!

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן