לעולם לא פוגשים מישהו במקרה. השבילים שלנו מצטלבים מסיבה מסוימת.
ויולט טוסן עובדת כשומרת בבית קברות אשר נמצא במקום פסטורלי בבורגון שבצרפת.
במשך שנים עבדה ויולט יחד עם בעלה פיליפ כשומרת במחסום הרכבת אבל כאשר נפלה לידיה הצעה מפתה לעבוד בבית קברות במקום משופע בכרי דשא וריח של כפר, היא החליטה לא לוותר ושיכנעה את פיליפ שזה הייעוד שלהם בחיים.
יום אחד פיליפ עולה על האופנוע שלו ונעלם וויולט נותרת במתחם בית הקברות כאשר חבריה היחידים הם שלושה אחים קברנים שעובדים במקום והופכים להיות חבריה הטובים ביותר.
ויולט שאמה מתה כשילדה אותה, גדלה בבתי יתומים והיתה למודת אכזבות כל חייה, היא תמיד פחדה להינטש שוב ולכן החליטה לא להקשר לאנשים כדי שלא ישבר לה הלב עד שהתאהבה בפיליפ שגם הוא נטש אותה והותיר אותה עם חלל עמוק בלב.
פיליפ מעולם לא היה טיפוס אמין ונאמן, גם לא עדין במיוחד, ויולט הכירה אותו כשהיתה נערה צעירה ופיליפ גידל אותה כמו חתול רחוב עזוב ובהמשך נולדה להם בת יחידה בשם לאונין.
בית הקברות שבו ויולט עובדת הוא בן 300 שנה והיא נהנת לעבוד בגינה בין הקברים, לשתול פרחים ואף למכור עציצים לבאי המקום, היא יודעת ששם בין הקברים לצמחייה זהו ביתה האמיתי.
ויולט מוקירה את המתים ונותנת להם כבוד וגם למשפחות שלהם שבאות לבקר את הקבר, חשוב לה לטפח את המקום ולתת למתים לנוח על משכבם בשלום ובשלווה.
ערב אחד נוקש על דלתה גבר זר בשם פקד ז'וליאן סול. ז'וליאן מתגורר במרסיי והוא מגיע במיוחד עד לבורגון כדי להניח את האפר של אמו המנוחה מעל קברו של עורך דין שהיה המאהב של אמו במשך שנים.
ויולט נכנסת לז'וליאן ללב והוא מחליט לעזור לה למצוא את פיליפ שנעלם לפני הרבה שנים. הקשר בין השניים גורם לשרשרת אירועים וחושף סודות כמוסים מהעבר שנפתחים כמו פרח שעלי הכותרת שלו היו סגורים במשך תקופה ארוכה.
העלילה נעה בין העבר של שנות השמונים להווה של שנת 2017 ובין המתים לחיים.
בשפה עשירה, יפה ורגישה חושפת הסופרת בפנינו את חייה העצובים והמורכבים של הגיבורה שלה, ויולט.
ויולט היא אישה מיוחדת עם אינטליגנציה רגשית מאד גבוהה, אהבתי את דמותה. אהבתי את הכבוד שחלקה למתים ואת הרגישות שלה כלפי בני משפחתם האבלים, היא היתה אישה שכולם אהבו ורכשו לה כבוד בגלל הדרך שבה היא דאגה ליקירהם שעזבו את העולם הזה.
חייה של ויולט היו אפופים עצב וטרגדיות אבל למרות התנודות בחייה, עדיין היה בה רצון להפתח ולהכות שורש, היא הצליחה לקום מהאפר והקמילה אל תוך פריחה וצמיחה.
אני מודה שלקח לספר הזה קצת זמן להכנס לי ללב כי ההתחלה היתה עמוסה בפרטים, בדמויות ובזמנים שקצת בלבלו אותי אבל מרגע שהתחלתי להרגיש חיבור לעלילה, כבר אי אפשר היה לעצור את הקריאה.
"להחליף את המים של הפרחים" זהו ספר בניחוח צרפתי – טרגי מהול ברגעי אושר קטנים והרבה תקווה בלב ומלא בתובנות נפלאות על החיים – מומלץ בחום!
קריאה מהנה.
