איה לוין היא גיבורת הספר, עשרה ימים אחרי שהיא מסיימת בגרויות היא מגיעה לבה"ד 3, קורס מדריכות חי"ר. איה מוצאת לה חברות נפש, ונעה בין רצון להצטיין, לבין רצון לישון. עד שלפתע טראומה שהיא חווה, משנה את הכול. 22 שנים קדימה ואיה כבר בעלת משפחה ועסק משגשג, כשפתאום היא פוגשת דמות מהעבר, שמפגישה אותה שוב עם עם הכול.
את הספר קיבלתי במסגרת השגרירים של כתר ומודן, לא בדיוק ספר שהייתי מרימה לבד ובוחרת לעצמי, אבל זו אחת הסיבות שרציתי להצטרף לשגרירים, כדי להיפתח למקומות חדשים.
הספר מחולק לשני חלקים, הראשון הוא המוצלח יותר בעיניי, הוא סוחף, מטלטל ובעיקר חשוב, הוא ישראלי בכל כך הרבה רבדים, והוא מזכיר לנו את הכאב המשותף שהעם שלנו חווה.
החלק השני הוא מודרני יותר, פתוח יותר, ואותו פחות אהבתי, היכולת הזו לקחת את מה שיש, שהוא בסדר, לפעמים הוא גם טוב, ולבחור במודע לעבור למשהו אחר קצת תמוה בעיניי, אולי כי אני עוד קצת ילדה ולא מבינה את העולם, ואולי כי זו הדתייה שבי. החלק הזה פחות זורם גם מבחינת איה, הוא קצת נתקע בקריאה שלו והרבה פחות סוחף.
הכתיבה של מרלין-רוזנצוויג היא כתיבה ישראלית משובחת, אני יודעת להפריד בין הכתיבה, לבין התוכן שלה, ואני יודעת שאשמח לראות עוד יצירות שלה על מדף הספרים.
שורה תחתונה: העולם מתקדם בקצב מהיר, השאלה היא אם אנחנו נעים איתו יחד או נשארים מאחור.
