Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
לגנוב את השמש
הוצאה לאור:
תאריך הוצאה: 2019
מספר עמודים: 259
קיץ 1991. לבה"ד 3 בשכם מגיעות 72 חיילות לקורס מדריכות חי"ר. ביניהן גם איה לוין, שהקורס היוקרתי הזה היה פסגת שאיפותיה. האינתיפאדה בוערת סביבן, אך דווקא שם, בין שיעורי נשק להדרכות אב"ך, איה מוצאת חברות נפש חדשות ומתאהבת במוּלי, החובש הכי מקסים בצה"ל. הוא גם זה שיציל אותה מאירוע טראומטי שישפיע על יחסיהם ועל שירותה הצבאי. אבל איה רוצה רק להדחיק ולשכוח. עשרים ושתיים שנה מאוחר יותר, אחרי שהקימה משפחה ובנתה קריירה כמעצבת אירועים לאלפיון העליון, תמונתו של מולי מופיעה לפתע על שלט חוצות בכביש החוף. בהתנגשות החזיתית שלה עם העבר, איה מתמודדת עם כל השאלות מאז שמבקשות עכשיו תשובה. האם יהיה לה אומץ לפתוח מחדש את הפצעים? האם הסוד שהם חולקים יסייע לה להתפייס סוף סוף עם עברה? והאם בכלל ניתן לתקן את מה שהתקלקל? זהו ספר ביכורים מפתיע: בכנותו הנדירה, בישראליות המדויקת שלו, בסגנונו הנועז והכובש, בדמויות בעלות מלאוּת ותוקף, בעלילה סוחפת שלופתת את הלב והגרון. אורית מרלין־רוזנצוייג היא עיתונאית ותסריטאית. לגנוב את השמש הוא ספרה הראשון.

איה לוין היא גיבורת הספר, עשרה ימים אחרי שהיא מסיימת בגרויות היא מגיעה לבה"ד 3, קורס מדריכות חי"ר. איה מוצאת לה חברות נפש, ונעה בין רצון להצטיין, לבין רצון לישון. עד שלפתע טראומה שהיא חווה, משנה את הכול. 22 שנים קדימה ואיה כבר בעלת משפחה ועסק משגשג, כשפתאום היא פוגשת דמות מהעבר, שמפגישה אותה שוב עם עם הכול.

את הספר קיבלתי במסגרת השגרירים של כתר ומודן, לא בדיוק ספר שהייתי מרימה לבד ובוחרת לעצמי, אבל זו אחת הסיבות שרציתי להצטרף לשגרירים, כדי להיפתח למקומות חדשים.

הספר מחולק לשני חלקים, הראשון הוא המוצלח יותר בעיניי, הוא סוחף, מטלטל ובעיקר חשוב, הוא ישראלי בכל כך הרבה רבדים, והוא מזכיר לנו את הכאב המשותף שהעם שלנו חווה.

החלק השני הוא מודרני יותר, פתוח יותר, ואותו פחות אהבתי, היכולת הזו לקחת את מה שיש, שהוא בסדר, לפעמים הוא גם טוב, ולבחור במודע לעבור למשהו אחר קצת תמוה בעיניי, אולי כי אני עוד קצת ילדה ולא מבינה את העולם, ואולי כי זו הדתייה שבי. החלק הזה פחות זורם גם מבחינת איה, הוא קצת נתקע בקריאה שלו והרבה פחות סוחף.

הכתיבה של מרלין-רוזנצוויג היא כתיבה ישראלית משובחת, אני יודעת להפריד בין הכתיבה, לבין התוכן שלה, ואני יודעת שאשמח לראות עוד יצירות שלה על מדף הספרים.

שורה תחתונה: העולם מתקדם בקצב מהיר, השאלה היא אם אנחנו נעים איתו יחד או נשארים מאחור.

אהבתם? שתפו!

רעות אסתר פנקוס

לומדת חינוך, עובדת בסטימצקי ומכורה לריח של ספרים וגם לקריאה בהם.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט
דילוג לתוכן