Heart in a Box
הוצאה לאור:
תאריך הוצאה: 2017
מספר עמודים: 404
"אני הייתי הסלע שעליו התנפץ, עד שלא היה זקוק לי יותר. הוא היה צריך להתרחק ממני כדי להתקיים. הייתי מטען עודף, משקולת שגררה אותו למטה. אז הוא חתך את החבל, הניח לי לצלול ושחה אל החוף." אליזבת הארט מעולם לא חשבה שזה יקרה לה. מאוהבת ובהיריון, היא מצאה עצמה עומדת מול כל האורחים שהוזמנו לחתונתה ומבשרת להם בקול רועד שהטקס מבוטל. בפעם האחרונה שראתה את קולין יאנג, חתנה המיועד, הוא עמד בחדר השינה שלהם ונישק אותה לשלום. שעת החתונה הגיעה, וקולין לא. חמש שנים אחר כך, היא מגדלת לבדה את בתם ונאבקת בהוצאות שמאיימות להטביע אותה. משום מקום ובלי התראה הגבר ששבר את לבה חוזר, ויש לו דרישות. ליזי למדה את הלקח הכואב שלה, ואין לה כוונה לחזור על טעויותיה, אולם ללבה תכניות משלו. האם ניתן להשאיר את העבר מאחור, האם אפשר לסלוח ולזכות בהזדמנות שנייה?

זה הספר התשיעי של הסופרת איילת סווטיצקי והראשון שלה שאני קוראת. שמה של הסופרת הולך לפניה ואני נתקלת בלא מעט המלצות על ספריה. אז שנפלה לידי ההזדמנות לקרוא את 'לב בקופסה' קפצתי עליה בשתי ידיים, והייתי סקרנית לגלות אם כל המחמאות נכונות. אתחיל במה שאהבתי: אהבתי את סגנון הכתיבה של איילת. היא כותבת בגובה העיניים, הכתיבה שלה סוחפת ומושכת. נהניתי מסיפור העלילה שאמנם צפוי, אבל הדרך שבה הולכות הדמויות אל הסוף היא עקלקלה ומפותלת. לדמות הראשית בספר, אליזבת הארט, לא התחברתי - וזה הפתיע אותי כי יש ביננו נקודות דמיון. הרגשתי שהסופרת כתבה אותה עם לא מעט קלישאות וזה פגם בהנאתי לקרוא אותה. ללא ספק – מה שקרה לה בעבר הוא מכאיב וטראגי, אבל הרגשתי שהיה ניתן לקצר את החלק שבו היא מאשימה ומתווכחת עם הדמות הראשית הנוספת, קולין יאנג.

אליזבת הארט וקולין יאנג הכירו בתיכון. היא הייתה החנונית שבילתה את כל זמנה בספריית בית הספר, והוא היה קפטן נבחרת הפוטבול והנער הפופולארי ביותר בבית הספר. כשקולין נזקק לעזרה בלימודיו הוא פונה לאליזבת, וכנגד כל הסיכויים השניים מתאהבים עד מעל הראש. בתחילה אליזבת מסתירה את הקשר מהוריה, שגידלו אותה כילדה יחידה ועטופה בצמר גפן, אבל כשהקשר הופך לרציני לא נותרה לה ברירה אלא לספר להם. בגיל 21 אליזבת נכנסת להריון והשניים מאושרים מהבשורה ומתכננים להתחתן, אך ביום החתונה קולין אינו מופיע ונעלם כאילו בלעה אותו האדמה, משאיר אחריו את אליזבת בהריון מתקדם, המומה ושבורת לב.
חמש שנים אחר כך, אליזבת בת ה-26 מגדלת את בתה, ויויאן בת הארבע וחצי, כאם חד הורית קשת יום. היא מתוסכלת מכל פן אפשרי בחייה: מעבודתה שאינה מספקת ומתאימה ליכולותיה, מחיי האהבה הלא קיימים שלה, מהבדידות שבה היא חיה, מהבית הרעוע שבו היא גרה ומהמכונית המקרטעת שלא מפסיקה לבקר במוסך. היא עדיין מלאת כעס על קולין שנטש אותה ונקודת האור היחידה בחייה היא בתה ויויאן.
אנחנו פוגשים את הדמויות כאשר קולין חוזר אחרי 5 שנים במפתיע, ורוצה לקחת חלק פעיל בגידול ילדתם המשותפת. מכאן הסיפור מתפתח ואנחנו קוראים על מערכת היחסים ביניהם בעבר ובהווה. הספר נכתב בגוף ראשון מנקודת מבטה של אליזבת, מה שמקל על הקוראים להזדהות עמה ועם כאבה.

פסק הדין:
סיפור מעניין וסוחף על הזדמנות שנייה לאהבה. אהבתי את דמותו הנחושה של קולין, את אמה של אליזבת שהייתה המשענת החזקה של בתה ואת דמותה של ויויאן הקטנה שהייתה אתנחתא משעשעת והציגה את הצד הלא מריר של אליזבת. עם הדמות של אליזבת היו לי יחסים מורכבים – מצד אחד יכולתי להבין מניין מגיע הכעס שלה, החיים העבירו אותה חוויות לא פשוטות, מצד שני הרגשתי שהעימותים שלה עם קולין מרובים וחוזרים על עצמם. לא כל אם חד הורית היא קשת יום, והרגשתי שהיה אפשר למתן את כמות הקלישאות בסיפור. בסך הכל נהניתי מהקריאה, ספר שהוא כמו שוקולד מריר.

אהבתם? שתפו!

נועה הולצר

אמא של זואי הפעוטה ונינה החתולה. בודקת תוכנה ביום ותולעת ספרים בלילה.

לפוסט הזה יש 2 תגובות

    אני מאוד אוהבת את הכתיבה של איילת ואהבתי מאוד את הספר הזה לדעתי זה לא קלישאה אבל כל אחד ודעתו .

    1. נועה הולצר

      גם אני אהבתי את הכתיבה וגם את הסיפור באופן כללי. הרגשתי שהדמות הראשית הייתה מעין קלישאה של אם חד הורית ענייה ומסכנה את זה פחות אהבתי. שמחה שנהנית מהספר…

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט