לבבות אדומים – סקירה של חגית בן-חור

אדל אדומת השיער וכחולת העיניים חיה באמסטרדם עם הוריה ואחותה קרלה.
ילדותה ובגרותה עוברים עליה בנעימים ובשנות השלושים, לאחר עלייתו של היטלר לשלטון בגרמניה, חייהם של בני משפחתה משתנים, אדמונד, אביה של אדל, מקבל תפקיד בכיר והם עוברים לגור בבית גדול ומרווח יותר אך הטלטלות בתוך המשפחה ובין הוריה הן רבות.
אדל מתחברת עם אנה, ילדה יהודיה שלומדת איתה בבית הספר אך החיים והמצב המדיני גורם להן להיפרד והן חוזרות להיפגש שוב במקריות בגיל 16 ומאותו רגע,  לא נפרדות יותר.
באביב של שנת 1940, בצל המלחמה והתחזקותו של היטלר ברחבי אירופה, תושבי הולנד מקווים שהשלטון הנאצי לא יפלוש גם אליהם אך במהרה הם מגלים שטעו כאשר צעדי מגפיהם של החיילים הנאצים נשמעים ברחובות.

הנאצים פלשו להולנד והם עמדו להשתלט על כל אירופה.  נדמה ששום דבר לא יעצור אותם.  הרגשתי שהחיים הרגילים לא ישובו לעולם למסלולם. (עמ' 82)

כשהמצב הופך להיות מפחיד ובלתי נסבל מחליטה אמה של אדל לארוז מזוודה ולברוח עם בנותיה לברן שבשוויץ שם גרות אחיותיה אבל דקה לפני שהרכבת עוזבת את התחנה, אדל מחליטה לא לעלות עליה ולהגיע לרובע היהודי כדי למצוא את אנה חברתה האהובה.
אדל מוצאת את אנה וחוזרת לגור עם אביה שכועס לגלות שהיא לא עלתה על הרכבת לשוויץ.
אמסטרדם נמצאת תחת כיבוש נאצי והמצב עדין ומסוכן אך אדל ממשיכה בחייה והיא אף מחדשת את הקשר שלה עם תומאס פטרסון בן ה 21 שבעבר היה המורה הפרטי שלה למתמטיקה.
תומאס מתנהג במסתוריות רבה והוא מעדיף לטובת אדל שהיא תתרחק ממנו אבל היא כבר מאוהבת בו וכל מחשבותיה נתונות רק אליו.

אני פשוט רוצה להיות איתו.  כשהייתי בזרועותיו הרגשתי כאילו העולם נהיה שלם פתאום,  כאילו אני נמצאת במקום שבו אני אמורה להיות. (עמ' 126)

אדל ותומאס מתאהבים בצל המלחמה האיומה, הם עוברים תקופות קשות בהן הם נאלצים להפרד לזמן ארוך, לנסות להציל את נפשם ולהתמודד עם כל הזוועות שהמלחמה נושאת עמה.
הפחד הקיומי מפני מוות מידי החיילים הנאצים, הרעב, הקור, המראות הקשים של גופות מוטלות ברחובות, שנים של עצב גדול, חשש אך עם הרבה תקווה בלב לימים טובים יותר.
האם יצליחו אנה ותומאס להתאחד לאחר המלחמה ולחיות את חייהם בשלווה ובנחת ומה יעלה בגורל משפחתה של אנה וגורל אנה היהודיה?

התאהבתי בדמותה של אדל, מהרגע הראשון היא שידרה הרבה אומץ ותבונה למרות המצב הרגיש והמסוכן בו היתה חיה, הספר היה מרגש ועצוב (אך היו בו גם הרבה רסיסים של תקווה) והוא גרם לי לדמוע לא מעט – נהנתי מאד מהעלילה ואהבתי את הדמויות, מומלץ ביותר.
זהו ספרה הראשון של הסופרת לאנה וולקוב ואני מאד מקווה שהוא לא האחרון.

קריאה מהנה