רוס מאלוי רצה לעבור את חטיבת הביניים בשקט, בלי שישימו לב אליו יותר מידי, אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד. במציאות, לרוס מתגלה גידול בעין, גידול די נדיר, שהופך את רוס לילד מאוד בולט, בלי שהוא בכלל מתכוון. בין טיפול לטיפול, רוס מבלה את זמנו בבית הספר או עם חברתו אבּי, הוא מתמודד עם בריונות מולו, והוא מחליט גם להתנסות בדברים חדשים. לא כל הרגעים שלו זוהרים, ולפעמים יש לו רגעי משבר, מזל שיש מי שיעטוף אותו ויעזור לו ברגעים האלו, ככה הוא יודע, שלמרות הכול, הוא לא לבד.
עוד לפני שהספר יצא לאור, ההוצאה דיברה עליו בפייסבוק, וברגע שהוא הגיע לחנות, עוד לפני שקניתי עותק, מצאתי את עצמי מוכרת ממנו הרבה, בעיקר כי התלהבתי על מה שהוא אמור להיות. בחודש הספר סוף סוף רכשתי אותו לעצמי, ובין מבחן למבחן מצאתי זמן לקרוא אותו, רציתי לראות שבאמת מכרתי לאנשים טוב, ולא סתם התלהבתי.
ברגע שפתחתי את הספר, הבנתי שצדקתי. הספר כתוב בצורה מקסימה, הוא מדבר בגובה העיניים, הוא לא מייפה את המציאות, והוא מציג יותר מצד אחד של המצב. הספר הוא לא ספר שבא לחנך, הוא לא ספר חינוכי, אבל הוא מכניס בתוכו מסרים של קבלת האחרים, של לשים לב לסביבה שלך, ועוד דברים שכולנו יכולים לקחת לחיים שלנו. אבל זו לא מטרתו, המטרה שלו היא להציף משהו, לראות את התמודדות של נער מתבגר עם מציאות לא רגילה, נער שמתמודד עם מחלה, ואיך הוא והסביבה שלו מגיבים לכך, בעיקר בעידן המדיה.
הספר מלווה באיורים, ובעיקר אחרי קטעים קשים יותר או רגישים יותר בספר, מגיע קומיקס עם החזיר-עטלף גיבור העל, שהופך את המצב לרגוע ונעים יותר, ומוריד קצת את האמוציות של הקטע. אני לא זוכרת איפה ראיתי את זה, אבל אני זוכרת ששמעתי השוואה בין הספר הזה לספר 'פלא' (ר"ג' פלאסיו, הוצאת כנרת) ואני לגמרי מבינה את ההשוואה שנעשתה כאן, וילדים שאהבו את פלא, יאהבו בגיל קצת יותר בוגר את הספר הזה.
הספר מבוסס על חוויותיו של הסופר, ואולי זה מה שנותן את המבט האמיתי והנוקב על כל החוויה. הספר מיועד לנוער צעיר, בערך מגיל 12, אבל מתאים גם לבוגרים יותר. צריך לשים לב שהספר לא לגמרי פשוט, והוא מעלה סוגיות של אובדן הורה, התמודדות עם הורה חורג, בריונות, מחלה, ודיבור על מוות, ולכן יש ילדים שלא יוכלו להכיל את הספר בגיל הזה.
שורה תחתונה: אני לא קורץ, פשוט איבדתי עין 😉
