נדיר (32) וערבה (22) הם זוג חברים. כמובן שהם נפגשו במקרה כשהם רבו על חניה במרכז תל אביב. מפה לשם הם חולקים חיים משותפים. הספר נפתח כאשר ערבה מחליטה שהיא הולכת ללמוד בבצלאל ואי לכך, שוד ושבר, הם עוברים לגור בירושלים. בירושלים נדיר מוצא עבודה כיועץ תקשורת של חבר כנסת סטייל אורן חזן, שכל היום עושה רוח וצלצולים, או פרובוקציות, ובעיקר אינו נשמע ליועץ שלו שצריך כל הזמן לכבות שריפות עד שבסוף גם הוא מתייאש.
הספר קליל מאוד, מלא פרובורקציות, סטיגמות, הגזמות ותיאורים קיצוניים מצד אחד, אך גם מלא הומור, והקריאה בו זורמת בהחלט.
אולם, משהו אחד בכל זאת צרם לי בספר. אולי דווקא כירושלמי. הספר מתיימר לייצג את ירושלים באור צעיר, חילוני, או איך לומר – תל אביבי. בקטע הזה הוא פחות מוצלח. הוא משתמש כאמור בגוזמאות, בסטיגמות (בעיקר בתיאורים של הכותל ושוק מחנה יהודה) וגם זה לא בהצלחה יתירה. רואים שהספר נכתב מנקודת מבט תל אביבית של אחד שכנראה לא ביקר יותר מידי בירושלים וודאי לא גר בה. למעשה, הוא מנסה לקחת 2-3 דירות ממרכז תל אביב ולהעתיק אותם לנחלאות באופן של "העתק הדבק" באופן לא מוצלח. המחבר לקח תל אביבים טיפוסיים (כמובן סטיגמטיים) ו"שתל אותם" בירושלים, כאשר הם מנסים להמשיך את התל-אביביות שבהם אבל משהו בזה לא עובד. הרקע של הכנסת, והתיאורים של ירושלים בכללי, די מאולצים, ובתכל'ס זה לא מספיק מצדיק לכתוב את הספר שיתרחש בירושלים. או בקיצור, היה יותר קל להבין או לקבל את הספר אם הגיבורים היו עדיין גרים בתל אביב אך נוסעים כל יום לירושלים. לעבור לגור בירושלים ולהישאר תל אביבי, כמו שהספר מנסה להראות ולהציג, לא באמת מסתדר. זה לא שסיפורים על סקס (שלהפתעתי נמנע מתיאורים של ממש) גייז, צעירים, מסיבות, ומה שביניהם לא מתרחשים בירושלים. אבל התיאורים והסיפורים איכשהו פחות מתחברים לסצנה הירושלמית.
עם הנקודה הזו לא מפריעה לכם, ואתם על מטוס בדרך לגיאורגיה, קחו את הספר, תהנו, ולא תניחו מהיד עד סיום הטיסה. אם תחליטו לנסוע איתו להודו, כמו ערבה, קחו לכם עוד ספר או שניים לטיסה שכן אתם תסיימו אותו מהר מידי… ואחרי הכל, כירושלמי, אני מקווה שכשתחזרו מהודו תקבלו החלטה אחרת מזו שערבה קיבלה. מצד שני, עבור הדמויות, זוהי ההחלטה ההגיונית ביותר שיכולה להיות וחבל שהיא לא קרתה קודם.
