Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
לא לומד לקח
סופר/ת:
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2019
מס' עמודים: 253
נדיר קאופמן משוכנע שהחיים מחייכים אליו בגיל 32. יש לו חברה אוהבת שצעירה ממנו בעשור (וגם בת של טייקון, שזה בדרך כלל בונוס), דירה שכורה לא רעה (עם בעלת בית מההפטרה), ואפילו סיכוי מסוים שפעם יקנו ממנו את אחד הפורמטים הטלוויזיוניים שהוא מנסה לפתח ממוחו הקודח, בזמן שהוא מחלטר בעבודות מזדמנות של ראש קטן. בקיצור, אין לו שום סיבה להתלונן. רק שאז החברה שלו מחליטה שהיא חייבת ללמוד ודווקא בירושלים, ומודיעה לנדיר שלא רק שהוא עובר לשם ביחד איתה, אלא גם מוצא עבודה קבועה ומגדיל ראש. כל מה שהוא לא מוכן לו עדיין. החיים בירושלים מזמנים לנדיר מפגשים מטורפים ומוטרפים עם חבר כנסת רודף פרסום שלא מפסיק להסתבך, חברים במשבר גיל השלושים שלא מפסיקים להפתיע, שכנים שחיים בשלישייה, נשים שמעמידות את נאמנותו במבחן, ודמויות מעברו שהופכות את ההווה שלו לשקשוקה ירושלמית. כל אלה מציירים תמונה מדויקת ומצחיקה עד דמעות של דור שמחפש את עצמו במדינה שאיבדה את זה לגמרי. לא לומד לקח, ספרו השמיני של זיו כהן.

נדיר (32) וערבה (22) הם זוג חברים. כמובן שהם נפגשו במקרה כשהם רבו על חניה במרכז תל אביב. מפה לשם הם חולקים חיים משותפים. הספר נפתח כאשר ערבה מחליטה שהיא הולכת ללמוד בבצלאל ואי לכך, שוד ושבר, הם עוברים לגור בירושלים. בירושלים נדיר מוצא עבודה כיועץ תקשורת של חבר כנסת סטייל אורן חזן, שכל היום עושה רוח וצלצולים, או פרובוקציות, ובעיקר אינו נשמע ליועץ שלו שצריך כל הזמן לכבות שריפות עד שבסוף גם הוא מתייאש.

הספר קליל מאוד, מלא פרובורקציות, סטיגמות, הגזמות ותיאורים קיצוניים מצד אחד, אך גם מלא הומור, והקריאה בו זורמת בהחלט.

אולם, משהו אחד בכל זאת צרם לי בספר. אולי דווקא כירושלמי. הספר מתיימר לייצג את ירושלים באור צעיר, חילוני, או איך לומר – תל אביבי. בקטע הזה הוא פחות מוצלח. הוא משתמש כאמור בגוזמאות, בסטיגמות (בעיקר בתיאורים של הכותל ושוק מחנה יהודה) וגם זה לא בהצלחה יתירה. רואים שהספר נכתב מנקודת מבט תל אביבית של אחד שכנראה לא ביקר יותר מידי בירושלים וודאי לא גר בה. למעשה, הוא מנסה לקחת 2-3 דירות ממרכז תל אביב ולהעתיק אותם לנחלאות באופן של "העתק הדבק" באופן לא מוצלח. המחבר לקח תל אביבים טיפוסיים (כמובן סטיגמטיים) ו"שתל אותם" בירושלים, כאשר הם מנסים להמשיך את התל-אביביות שבהם  אבל משהו בזה לא עובד. הרקע של הכנסת, והתיאורים של ירושלים בכללי, די מאולצים, ובתכל'ס זה לא מספיק מצדיק לכתוב את הספר שיתרחש בירושלים. או בקיצור, היה יותר קל להבין או לקבל את הספר אם הגיבורים היו עדיין גרים בתל אביב אך נוסעים כל יום לירושלים. לעבור לגור בירושלים ולהישאר תל אביבי, כמו שהספר מנסה להראות ולהציג, לא באמת מסתדר. זה לא שסיפורים על סקס (שלהפתעתי נמנע מתיאורים של ממש) גייז, צעירים, מסיבות, ומה שביניהם לא מתרחשים בירושלים. אבל התיאורים והסיפורים איכשהו פחות מתחברים לסצנה הירושלמית.

עם הנקודה הזו לא מפריעה לכם, ואתם על מטוס בדרך לגיאורגיה, קחו את הספר, תהנו, ולא תניחו מהיד עד סיום הטיסה. אם תחליטו לנסוע איתו להודו, כמו ערבה, קחו לכם עוד ספר או שניים לטיסה שכן אתם תסיימו אותו מהר מידי… ואחרי הכל, כירושלמי, אני מקווה שכשתחזרו מהודו תקבלו החלטה אחרת מזו שערבה קיבלה. מצד שני, עבור הדמויות, זוהי ההחלטה ההגיונית ביותר שיכולה להיות וחבל שהיא לא קרתה קודם.

דוד פרוידיגר

דוד, 36, ירושלמי בנשמה, מכור למילה הכתובה- לקרוא, לכתוב ומה שביניהם.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן