לאווה די נמאס מהכל. אין לה מוזה לכתיבה, החיים שלה די משעממים מלבד החברות הטובות שלה, הדייטים שלה לא מובילים לשום מקום, היא מרגישה די תקועה.
אווה מחליטה לצאת לריטריט כתיבה בכפר קטן באיטליה, היא רק חשבה שתתרכז בכתיבה באותם ימים…
לגמרי במקרה וממש ברגע האחרון, לאחר ביטול של ריטריט אומנויות לחימה שהיה צריך להתקיים במקביל, מצטרף אליהם שם קוד דאץ' והופך את ריטריט הכתיבה למשהו אחר לגמרי.
אסור היה להם לחשוף את שמם לשאר המשתתפים ואסור היה להם לדבר על נושאים אישיים, כל המטרה היתה שהם יתמקדו בכתיבה. אבל כשזה קורה זה קורה… הוא סיקרן אותה בטירוף, היא נמשכה אליו ונראה היה שהעיניין הדדי.
אז כפי שבטח ניחשתם היא לא ממש כתבה בריטריט הזה, סוף סוף היא פגשה מישהו שהיא חיכתה לו הרבה זמן.
היא לא יודעת עליו כלום אבל היא מרגישה הרבה וזה כל מה שחשוב. סוף סוף גבר כלבבה, בדיוק מה שהיא חיפשה. היה לה מספיק עם עשרות דייטים כושלים שאליהם יצאה. סוף סוף מגיע לה הדבר האמיתי.
אבל האם הוא אמיתי? הרי היא לא יודעת עליו כלום. אפילו את שמו האמיתי היא אינה יודעת… היא רק ידעה שהוא פנוי ורק הרגישה את ההתאמה המושלמת בניהם. לפחות להתחלה זה לגמרי הספיק לה.
האם זה יספיק להמשך?
לא בטוחה. כשחזרו שניהם ללונדון, היכן שהם גרים, כשחזרו לחיים האמיתיים דברים נראו שונה, דברים נראו אחרת. דברים אובייקטיביים של אורחות החיים שלהם התגלו, משפחה וחברים צצו, השגרה התנהלה והכל הפך להיות אחרת.
האם האהבה תנצח בכל זאת?
כל זאת ועוד ב"לאהוב את החיים".
ספר טיפוסי של קינסלה, קליל ומתוק שנקרא בשלוק ובהנאה מתאים בול בין שני ספרים כבדים יותר שקראתי.
אהבתי את דמותה המגניבה של אווה, את העקרונות שלה ואת המסירות לכלב שלה כי הארולד מעל לכל, לא משנה מה הוא עושה…
אין לי צל של ספק שאוהבי קינסלה יאהבו גם את הסיפור המיוחד של אווה ומאט שהכירו לגמרי במקרה בריטריט רחוק מהבית כששניהם בזון אחר לגמרי.
האמת? גם לי בא ריטריט כזה רק כשבמקום לכתוב ספרים, אנחנו נקרא אותם 😀
