"כשתגדלי תביני" – היה משפט שאף אני שמעתי בביתי כילדה וציפיתי כילדה כבר לגדול ולהבין.
הספר מגולל את סיפורה של ילדה בשנות ה50 של מדינת ישראל אשר משפחתה עלתה מגרמניה באוניה המפורסמת "אקסודוס". וסיפורה זה, הינו אף סיפורה של מדינת ישראל ,מדינה צעירה אשר המארג האנושי טומן בחובו מנטליות שונה, הרגלים, דפוסי התנהגות שונים .כולם גם יחד נאספים לסיפורה של יאנינה. בעיניים של ילד זיכרון ילדותו נסוב סביב האוכל ומשחקי ילדות-חברות.
יאנינה גדלה בבית שבו אביה עובד בנגרות ואמה בבית, שרויה במין עצבות, דיכאון. ילדה יפה מקובלת בין חבריה, דרכם מוצאת לא פעם מזור לרעבונה. אמה חוסכת מיאנינה ומאחותה לא פעם ארוחה והן מוצאות עצמן בבית חברות ,אוכלות מכל טוב. את ילדותה חלקה גם עם דניאלה בת דודתה הקרובה אשר ביתה, היה לה מעין מקוםשל רוגע מחד ושפע מאידך. מילא את חסרונה.
הוריה העדיפו לעבור דירות כדי למצוא מזלם. עובדה זו גרמה ליאנינה להישאר כיתה בשל הפערים הלימודיים. אהבתה לכתיבה גרם לה לרצות לשאוף ולהתקדם. בתור נערה היתה תמיד מחוזרת . חייה החברתיים- היוו עוגן של חיות בתוך הקודרים מבית.
וכך חולפים להם השנים. יאנינה משנה שמה ליונית , למדה באוניברסיטה. יועצת חינוכית בבי"ס יסודי. ורק כשהחלו חייה להיות נורמטיביים…..לכו לקרוא…
המקומות המוזכרים בספר בגבעתיים של פעם, הזכירו לי אף את ילדותי ברמת גן עת היינו מטיילים למשל: בגן הקופים. כך שמעת לעת חייכתי לי בזוכרי כל אלה. תחילתו של הספר מעט מייגעת אולם לקראת אמצע הקריאה העלילה יותר זרמה עד לסוף הלא צפוי.
