בדיוק כשהקריירה של הפרופסור רומן אנדרסון מקבלת תפנית מפתיעה וטובה, הוא מוזמן לסוף שבוע במלון, לחגוג עם השחקנים של הסרט שילוהק מספרו, אבל אז העלילה מתחילה להסתבך, כשאיימי רוג'רס מאשימה אותו באונס, וכל הסימנים מצביעים עליו. וזה לא רק האישום באונס, איימי עובדת במשרד יחסי ציבור, וגם התקשורת כבר נגדו, וכשכל החצים מצביעים עליו, ממשיך אנדרסון להתעקש שהוא לא עשה דבר. למרות שהבלש לשעבר הארי מיטשל לא מאמין לאנדרסון לרגע, הוא מחבב את הכסף שהוא עומד לקבל, ומחליט לצאת לחקר האמת, מי חשב שזה יוציא כל כך הרבה גופות מקברם…
אני כבר לא כל כך קוראת ספרי מתח (ואני מרגישה שלאחרונה אני אומרת את זה יותר מידי) וכשאני קוראת אותם, זה או כי מדובר בסופר\ת אהובים או כי לספר יש משהו מיוחד להציע. פה אופציה ב' היא הנכונה, את תומר ורשה לא הכרתי לפני הספר הזה, אבל על הכריכה מתנוססת מדבקה שאומרת כי ההכנסות הולכות לתרומה למאבק באלימות המינית ובקמפיין #metoo. האמת, אחרי שקראתי את הספר, מפתיע אותי שלשם הולך הכסף, הספר אמנם מראה תמיכה סוחפת בזו שנאנסה, אבל רוב העלילה מתעסקת בהוכחת החפות של הנאשם.
זהו ספר מתח בלשי ואפילו קצת משפטי, כלומר הוא יותר איטי מספרי מתח אחרים, כי הוא מתמקד בדברים קצת אחרים, ולעיתים זה קצת הציק לי, אני אוהבת מתח שזז מהר ומתקדם, ולא כזה שתמיד מתייחס לכל הפרטים הקטנים ומתעכב עליהם. אבל זה גם גרם למתח להיות מוחזק חזק, ולרצות להמשיך ולקרוא את הספר, ורוב הזמן באמת נשארתי במתח, אבל לקראת הסוף כבר הצלחתי לנחש לבד את העלילה.
הספר מתאים לאוהבי מתח משפטי יותר מאשר מתח בלשי, אחרי התקציר שלו אני לא חושבת שצריך לשים עליו טריגר אונס, כי זה די ברור שיופיע דבר כזה בספר, אבל צריך לבוא מוכנים לכך, וכן לשים לנו בראש שדבר כזה הולך לבוא. למרות שבדרך כלל אני חוששת מספרי מתח ישראליים, פה לא הייתה הרגשה שמדובר בכזה (ואני עדיין לא בטוחה אם זו מחמאה או לא) חוץ מדמות אחת ישראלית בספר, שהרגיש שהיא הייתה שם בשביל שיזכרו מאיפה הסופר.
שורה חתונה: מאחורי כל דבר קטן, יכולה לעמוד מחשבה גדולה!
