Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
כמעט שלושים
קטגוריה:
סופר/ת:
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2020
מס' עמודים: 190
“בדרך לחוף אני עוצר בקיוסק, קונה לעצמי בקבוק יין אדום ושתי כוסות פלסטיק; אין לי מושג למה שתי כוסות, אולי פשוט הרגשתי שלשתות לבד, ועוד בחוץ, זה קצת עצוב. בעודי מפדל אני נתקל בהמון מבטים. רוב האנשים שמסתכלים עליי משועשעים מהעובדה שגבר גדול פיזית רוכב על אופניים קטנים כל כך. חלק מהמבטים מגיע מאנשים שמופתעים מזה שיש לי בסלסילה בקבוק יין עם שתי כוסות פלסטיק, אבל כמה מהם רגישים שמשהו עובר עליי, כאילו בעיניים הם מסמנים לי “בהצלחה”. משהו חשוב עומד לקרות היום.” כמעט שלושים הוא סיפור על הפחד מלהיות כמו כולם. המרדף אחרי האושר. החשש מזוגיות שגרתית ומתסכלת. האמונה באהבה. תחושת ההחמצה הבלתי פוסקת. הסלידה ממסלול ה’תיכון-צבא-טיול-לימודים- עבודה-חתונה’. מציאת הייעוד העצמי והגשמתו. בדרך מחכים החיים.

רועי הוא בחור רגיל שבטוח שהוא לא. מי לא בטוח שהוא מיוחד?
מגיל צעיר ברור לו שהוא לא הולך על המסלול הרגיל של תיכון-צבא-טיול-לימודים-חתונה. הוא לא בדיוק בטוח מה כן, אבל ברור לו שזה לא הוא.
הסיפור עוקב אחר חייו של רועי לאורך השנים, עם החוויות שהוא עובר והאנשים שהוא פוגש. זהו סיפור על הפחד מלהיות כמו כולם, המרדף אחרי האושר והאמונה באהבה.
רועי מוצא את הדרך שלו על הדרך, ואנחנו מלווים אותו לאורכה.

טוב זה ממש הזכיר לי את הסדרה הנפלאה "איך פגשתי את אמא". למה? בגלל ההתחלה. ההתחלה היא בעצם הסוף, אנחנו יודעים לאן הוא הגיע בסוף. כל שאר הספר זה בעצם איך הוא הגיע לשם.
הספר כתוב בגוף ראשון וזה פשוט מרגיש כמו שיחה ארוכה עם חבר. למדתי להכיר את רועי ולהבין אותו ואת החיים שלו. זה אולי לא ספר שמספר משהו מקורי מידי, כי בסך הכל מדובר על החיים שאנחנו חיים, אבל הוא מסופר טוב ומנקודת מבט שגורמת לך לרצות לקרוא ולדעת הכל על רועי. ההתחלה הייתה מעט מוזרה לי, אולי כי לא הייתי בטיול אחרי צבא וגם לא יצא לי להכיר יותר מידי מהעולם החילוני, אבל זה נתן לי הצצה לנקודת מבט שונה בצורה אותנטית ומסקרנת.
הכתיבה טובה. בהתחלה היה לי קשה להסתגל לקפיצות בין הזמנים ולקישור בין פיסות המידע השונות, אבל כשהמשכתי לקרוא קלטתי את הקטע ונהנתי, אפילו צחקקתי ובכיתי.
הספר קצר, 200 עמ׳ בערך, אבל זה בדיוק איך שזה צריך להיות. והכריכה מהממת. יש לי משהו לכריכות, מסתבר.
בסך הכל נהנתי מאוד מהקריאה והיה נחמד לשמוע סיפור של מישהו שלא קשור לרצח, לקסם או ערפדים.
מצאתי את עצמי ברועי, הזדהתי איתו. מניחה שהרבה כמוני יוכלו להזדהות. הספר עוסק במה שכולנו עוברים במהלך החיים, שירות, טיול, לימודים, עבודה, אהבה, ורועי הוא נקודת מבט רעננה, אמיתית וכנה.
מוסיפה פה ציטוט מאחורי הספר, כי הוא פשוט נהדר:

״פאק, אני לא מיוחד כמו שחשבתי שאני.
וזה דווקא בסדר,
או ככה לפחות אני מספר לעצמי.״

עדן עבודי

עדן, אמא לשלוש נסיכות תולעת ספרים בין הבישולים והכביסות. מלמדת את בנותיי שספרים הם מסע של חלומות, תקווה, מנגינה ואהבה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן