Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
כמה קשה זה כבר יכול להיות?
תגית:
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2018
מס' עמודים: 426
קייט רדי ניצבת בפני יום הולדתה ה־50. ילדיה הפכו למתבגרים בלתי נסבלים; בריאותם של אמה ושל חותניה רופפת; ובעלה עובר משבר של אמצע החיים שמאלץ אותה לחזור לקריירה אחרי שנים מחוץ לשוק העבודה. קייט נאבקת ללהטט בין כל המשימות, ובדיוק אז ג'ק — לקוח/מאהב ישן שלה — מגיח שוב בחייה. המילה 'מורכב' אפילו לא מתחילה לכסות את זה.  "כמה קשה זה כבר יכול להיות?" הוא סיפור התבגרות של אישה על סף שנת ה־50. סיפור על ניסיון למצוא איזון  ועל הדרך למצוא את עצמךְ, מי את ומה את צריכה כדי להרגיש חיה בשעה שהתרגלת להעמיד את עצמך אחרונה בסדר העדיפויות. אליסון פירסון היא סופרת ולשית, כותבת טורי עיתונים ומחברת רב־המכר העולמי אין לי מושג איך היא עושה את זה, שנמכר ב־4 מיליון עותקים ועוּבּד לקולנוע בכיכובה של שרה ג'סיקה פארקר. פירסון זכתה לשלל תארים ופרסים, בהם "בעלת הטור של השנה", "מבקרת השנה" ו"מראיינת השנה". היא חיה בקיימברידג', אנגליה עם בן זוגה ושני ילדיהם.

הספר "כמה קשה זה כבר יכול להיות?" הוא המשך של הספר "אין לי מושג איך היא עושה את זה" (בשנת  2011 יצא סרט שמבוסס על הספר בכיכובם של שרה ג'סיקה פרקר וגרג קיניר) ומתאר את חייה של אשת קריירה שמנסה ללהטט בין קריירה/בית/בעל/ילדים ועדיין להישאר שפויה.

קיית רדי היא חוקרת שווקים פיננסיים לשעבר, בת ארבעים ותשע וחצי/כמעט חמישים, שמתחילה להרגיש שנעוריה הם זכרון רחוק שלא ישוב עוד למחוזותיה.
היא נאלצת להתמודד עם פיטוריו של בעלה ריצ'רד מעבודתו, בתה המתבגרת אמילי שתמונת סלפי (או יותר נכון בלפי) של ישבנה הערום מככב בכל הרשתות החברתיות, אמא שלה שעברה אירוע לב ועכשיו היא חייבת לשגע את קיית ולעשות לה עצמה התקף לב בכל פעם שהיא מתקשרת, תופעות גיל המעבר שמתחילות להופיע בסדר יומה ובין לבין היא גם חייבת למצוא עבודה אחרי ששבע שנים לא ממש יצאה מהבית והמאגרים הכלכליים הולכים ואוזלים מרגע לרגע.
לאחר שקיית מבינה שגילה המתקדם לא ממש מעיד לטובתה בשוק העבודה, היא מחליטה לשפץ את קורות החיים שלה ולהוריד שבע שנים מגילה האמיתי, ובמילים אחרות – לשקר! והיא אף נרשמת לקבוצת תמיכה שנקרא: "קרייריסטיות חוזרות".

קרייריסטיות חוזרות". זה נשמע כמו רוחות רפאים בסרט אימה.  לא יודעת לגבי רוחות רפאים, אבל חלק מהנשים בקבוצה שלי בהחלט נראות רדופות.  רדופות ע"י הקריירות שהן נטשו. (עמ' 76)

עד שתגיע המשרה המיוחלת,  קיית ממשיכה לשפץ באובססיה את הבית החדש/ישן שקנתה עם ריצ'רד שכולו מתפרק, היא גם מוצאת זמן לריב עם אמילי המתבגרת ולהתרעם על חברותיה המרושעות, לדאוג לבן שלה החצוף, לטפל בכלב, ללכת לחדר כושר כדי להלחם בשומני העודף שהתיישבו לה בירכיים ובכל הכיאוס הזה ריצ'רד רוכב לו על אופניים ומצוי במסע גילוי עצמי עם עצמו ולא ממש תורם את חלקו ל"מאמץ המלחמתי".
קיית כל היום מנסה "לכבות שריפות" ולטפל בכל העולם בזמן שאין לה רגע דל לעצמה וגם כשהיא כבר מתיישבת בסוף היום לנוח ולצפות בתכנית טלוויזיה אהובה, אז אמא שלה חייבת להתקשר ולשאול שאלות קיטבג שלא קשורות לכלום.
היחסים עם ריצ'רד נמצאים על בלימה, פעם הם אהבו לגעת זה בזו, היתה שם הרמוניה ומשיכה מינית באוויר והיום לא נותר דבר, קיית מרגישה באיזה שהוא מקום שהיא נותרה בודדה במערכה.

שכבנו זה לצד זה במיטה, כמו תמיד, אבל שממה גדולה השתרעה בינינו.  חשבתי עלינו יותר ויותר לא כזוג אלא כצמד בודדים. ביחד ועם זאת בנפרד.  יכולנו באותה מידה לשכב בקברים נפרדים. (עמ' 167)

קיית נמצאת על סף התמוטטות והיא אפילו לא מודעת לזה (אני כבר חטפתי כאב ראש מכל המשימות שהיא העמיסה על עצמה), היא מתזזת בין הבית, לילדים, דואגת לאמא שלה, להורים של בעלה, לאחותה קשת היום, לחברתה דברה האלכוהוליסטית, לבריאות הרופפת שלה עצמה, וגם צריכה להתמודד עם גבר שרמנטי מהעבר שנכנס בחזרה לחייה.
קיית נמצאת בחרדה מתמדת אבל האם היא תגיע למנוחה ולנחלה שלה בסופו של דבר?

הספר היה כתוב בהרבה הומור, צחקתי לאורך כל הקריאה, כמובן שבסוף גם הזלתי דמעה כי קיית באמת נכנסה לי ללב, כל כך הזדהתי עם דמותה והגיע לה הטוב ביותר לאחר שהיתה שם בשביל כולם.
ריצ'רד לעומת זאת הצליח ממש לעצבן אותי, כל העלילה הוא רק דיווש על האופניים או נחר לתוך הלילה ולא היה אוזן קשבת או משענת בזמן שקיית רק ניסתה לרצות את כולם.
זהו אחד הספרים הכי טובים שקראתי לאחרונה ואני כבר מדמיינת סרט המשך עם שרה ג'סיקה פרקר הנפלאה – מומלץ לכל הנשים והאמהות באשר הן.

קריאה מהנה

חגית בן-חור

חגית בן חור, בלוגרית ספרים, חיה בסרט ומכורה לסדרות טלוויזיה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן