Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
כל הפרחים בפריז
סופר/ת:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2021
מס' עמודים: 336
פריז הכבושה היא לא מקום לאלמנות צעירות. בעיר שבה נושבות רוחות מלחמה עזות, סלין הצעירה מנסה לשמור על שגרת חיים עבור קוזי, בתה הקטנה. היא עושה כל שביכולתה על מנת להסתיר ממנה את ההתרחשויות, וממשיכה לעבוד בחנות הפרחים הוותיקה של אביה, מכינה זרים יפהפיים לתושבי השכונה. כאשר קצין גרמני מגלה את מוצאה היהודי, הפחדים הגרועים ביותר שלה מתממשים. סלין מבינה שעליה להשיב מלחמה כדי להציל את האדם היקר לה מכול, את בתה, קוזי. עשורים לאחר מכן, באותה דירה פריזאית, קרוליין האמריקנית מוצאת את עצמה ללא בדל של זיכרון מעברהּ. היא מתאוששת מתאונת דרכים ומגלה שבמשך שנים חיה חיים עצובים ובודדים. כאשר בחיפוש מקרי בדירה היא נתקלת במכתבים שכתבה סלין לאהובהּ לפני כל אותן שנים, היא אוזרת עוז ויוצאת למסע שיוביל אותה אל עברה האבוד, אבל גם לעתיד שממתין לה. "כל הפרחים בפריז" מאת שרה ג'יו הוא רומן מרגש על אומץ לב ונחישות, על אהבת אם ועל יכולתו המופלאה של הלב לסלוח. ספריה של שרה ג'יו היו לרבי מכר עולמיים. "כל הפרחים בפריז" הוא הראשון הרואה אור בעברית.

קרוליין ויליאמס היא אמריקאית שחיה בפריז. יום אחד היא קמה עצבנית באמצע ארוחה במסעדה, עלתה על אופניה והחלה לדווש. היא רחתה מעצבים, הירהרה במה שקרה לה הרגע והיתה שקועה במחשבות. לפתע היא נקלעה למצב שלא הצליחה לעצור את אופניה במורד הרחוב והיא היתה צריכה לבחור על מה להתרסק. היו לה שתי אפשרויות: או על משאית או על אמא וילדה קטנה, היא בחרה במשאית.

זה נגמר בבית חולים ובתרדמת של חמישה ימים. היא התעוררה בריאה בגופה רק בלי הזכרון שלה, היא מתחילה מהתחלה…
היא חוזרת הביתה לדירה שהיא לא מזהה, לחפצים שהיא לא זוכרת, אין לה משפחה או חברים שיעזרו, היא לבדה.
כשהיא חוזרת הביתה, היא חוקרת את הבית כדי לנסות ללמוד ולגלות מיהי. ממש במקרה היא מגלה סליק חבוי עם מכתבים, התכתבות של שני אהובים אי שם במלחמת העולם השניה.
מה תגלה קרוליין? האם זכרונה יחזור אליה? מה תעבור בדרך?

ספטמבר 1943 בפריז הכבושה, סלין, אביה וביתה קוז'י מרגישים את שינויי מזג האויר ומקווים לימים טובים יותר תחת השלטון הנאצי. שניהם עובדים בחנות הפרחים ששייכת לפאפא כבר הרבה שנים ומספקת פרחים טריים לכל אירוע. שלושתם גרים יחד, פאפא הוא המשענת של סלין, במיוחד לאחר שיאבדה את אהובה בתאונה, אביה של קוז'י עוד לפני שהיא נולדה.
פאפא היה יהודי מצד אימו וחשש שהנאצים יגלו אותו. הוא הרבה שנים בצרפת והתקשה להאמין שהנאצים יגלו זאת, אך ביקור קצר של קצין נאצי שם לתהיות שלו סוף. הוא זרק לו הערה אנטישמית על האף היהודי שלו. פאפא וסלין הבינו שהם לא בטוחים, גם לא בפריז.
סלין היתה מאוהבת בלוק, היה להם קשר יפה ויציב. פעם בשבוע הם מתלבשים יפה, יוצאים לאכול ולשתות יין טוב ומדברים על החיים. ערב אחד לוק מספר לה שמתוקף תקפידו כקצין משטרה הוא צריך לנסוע לזמן מה. הוא מבטיח לחזור מהר ככול האפשר, הוא מתוודא על אהבתו אליה והם חולמים על העתיד.
אותו קצין נאצי שביקר בחנות הפרחים וזרק לאויר הערות לא נעימות מפריע להם באותו הערב וגורם לסלין לחשוש. גם לוק חושש לבטחונם של המשפחה הקטנה ומבטיח להתחתן איתה כשיחזור…
לוק מתעכב והמצב בפריז מדרדר מיום ליום, האיומים על היהודים מתגברים וסלין מבינה ששעון הזמן אוזל. גם שהיא חושבת לברוח, אביה המבוגר מסרב לעזוב את הבית וסלין נקרעת בין רצון להציל את הילדה שלה לבין הרצון להשאר עם אביה.
מה יעלה בגורל המשפחה הקטנה של סלין?

את הקשר בין הסיפורים תגלו בעצמכם, זה סיפור שאתם לא תרצו לפספס. הוא תפס אותי חזק כל כך כשקראתי אותו כמו ספר מתח לכל דבר. הכתיבה משובחת, תפורה היטב, מעברים חלקים בין אז והיום, תיאורים מרהיבים והדמויות מלאות.

לא רק שהספר היה מרתק, הוא ריגש אותי ונגע לליבי. הדמות של סלין נכנסה לי עמוק בלב, הרגשתי שהיא השתלטה עלי והרגשתי את מה שהיא הרגישה. התקשתי להפסיק את הקריאה בספר והייתי חייבת לדעת מה יעלה בגורלה ובגורל היקירים שלה, ליבי יצא אליהם.
שוב אני קוראת סיפור על השואה ולא מבינה איך קרו כאלו מיקרים, לא מבינה איך אנשים חוו כאלו טראומות, איך אנשים שרדו.
כל סיפור שאני קוראת אני מרגישה שהמציאות עלתה על כל דמיון. אני שמה את עצמי במקום הדמויות מבלי להתכוון וכואבת את כאבן, מתקשה עם הדילמות שלהן ואז חוזרת למציאות וחושבת איזה מזל יש לי שאני פה ולא שם.

זהו סיפור על אומץ, על רצון לשרוד, על אהבה ועל תקווה. ממליצה בחום לקריאה, סיפור מקסים שנכנס לי עמוק ללב.

"הדברים החשובים בחיים הם להגיד תודה, סליחה ולאהוב. כשאומרים תודה – זה משמח אנשים. לסלוח – החיים קצרים כדי לכעוס ולאהוב – כי כשיש בלב שלך אהבה, אף אחד ושום דבר לא יוכל לקחת את זה ממך."

 

שרון בצלאל

אמא לשלושה, אין לי דקה לנשום אבל בולעת ספרים כאילו אין מחר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן