נערות נעלמות נוטות להסתנן לתוך ראשנו. רגע אחד כאן, וברגע הבא לא נותרה רק תמונה שניבטת מחלון ראווה.
לאחר עשר שנים שבהן עזבה ניקולט (ניק) את ביתה בקולי רידג' (עיירה אמריקאית קטנה בצפון קרוליינה) וברחה לפילדלפיה, היא חוזרת לשם כדי לעזור לאחיה דניאל למצוא קונה עבור ביתו הנטוש של אביהם החולה שנמצא במוסד לקשישים.
ניק העדיפה לשמור את זכרונות ילדותה מאחור, החיים בעיירה הקטנה היו מעיקים מבחינתה אבל עכשיו היא פה, לאחר שהשכירה את דירתה בפילדלפיה לחודשיים והיא מוכנה לעזור כדי להוריד את העול הזה מאחיה שתמיד היה המבוגר האחראי מבין שניהם.
לפני עשר שנים, במהלך יריד שהתקיים בעיירה, נעלמה קורין פרסקוט, חברתה הטובה ביותר של ניק, היא היתה אז בת 18 וניק לא התאוששה מאז ואף עזבה את העיירה מיד לאחר מכן.
ניק חזרה לעיירה לא רק בגלל בקשתו של דניאל אלא גם בגלל מכתב מוזר שקיבלה מאביה לפני מספר שבועות בו הוא ציין שראה את קורין, והמחשבה על כך שקורין עדיין חיה ומסתובבת באזור טרדה את מנוחתה של ניק והיא היתה חייבת לדעת מה באמת ראה אביה.
שבועיים לאחר מכן, ניק מגלה לחרדתה שאישה צעירה נוספת בשם אנאליס קרטר נעלמה מהעיירה.
אנאליס יצאה עם טיילר, האקס של ניק, והיא גם היתה שכנה שהתגוררה סמוך לביתו של אביה.
לפני שאנאליס נעלמה היא השאירה הודעה לאחד השוטרים ושאלה שאלות אודות קורין, ועכשיו שתי הנערות הנעלמות קשורות בקשר נסתר שיש חוט אחד שמקשר ביניהן אבל מהו?
ניק מוטרדת מהעלמותה של אנאליס והיא מחליטה לחקור באופן פרטי את כל העניין ובזמן שהיא עושה זאת, עולים בה זכרונות ילדות מאותו יום גורלי בו נעלמה קורין.
קורין היתה תמיד משולחת רסן והצליחה למשוך אליה אש, יתכן שהצליחה להרגיז את הבן אדם הלא נכון? ביום שבו היא נעלמה היה ריב גדול בינה לבין שאר החברים שאיתם היא הסתובבה וברור שכל אחד מאותם חברים מסתיר סוד מסוים מאותו יום אבל מה התרחש ביום שקורין נעלמה והאם היא חיה?
עלילת הספר השתרכה באיטיות והיא יותר התמקדה בזכרונות העבר מאשר בחקירה בהווה לגבי העלמותה של אנאליס. מאורעות היום שבו אנאליס נעלמה היו כתובות מהסוף להתחלה וזה קצת הותיר אותי מבולבלת.
במהלך הקריאה היו לי כמה חשודים וחשדות לגבי מה שקרה לשתי הבנות אבל לא הייתי אפילו קרובה לפתרון התעלומה. הספר זרם והכתיבה היתה טובה אבל פחות הרגשתי שזה ספר מתח מורט עצבים אלא יותר דרמה אישית שעברה הגיבורה של הספר שרק רצתה לפתוח עם עצמה דף חדש ולהותיר את העבר מאחוריה או כמו שנאמר באחד הציטוטים שלקחתי מהספר: "את החיים אפשר להבין בדיעבד. אבל אין לשכוח את העיקרון האחר: מוכרחים לחיות אותם קדימה."
בסופו של דבר ניק מגיעה למסקנה הבלתי נמנעת שחובות צריך לשלם ולא ניתן לברוח מהעבר כי יש לו נטייה לחזור ולדפוק על דלתנו ברגעים הכי לא צפויים.
קריאה מהנה.
