הספר מספר את סיפורה של תמר כשהיתה נערה צעירה וכשהוריה הודיעו לה כי יהודה, איש אמיד ומכובד , מגיע כדי לבקש את ידה עבור בנו בן ה 18. הוא מגיע למאהל שלהם, עורכים לו סעודה מכובדת והוא מציע להם " חבילה יפה " בתמורה לידה של תמר, שתאפשר להם לחיות ברמת חיים גבוהה יותר לעומת איך שחיו עד עכשיו. כל זה בתמורה לכד שמן, לא יותר.
הוריה של תמר ניסו לשכנע אותה ללכת עם יהודה ואילו היא חששה מאחר ורצתה קודם כל לראות את החתן המיועד לפני שהיא מסכימה. ההורים שלה ענו לה "את חופשיה ללכת בשירות ליבך. מאני להיות לבנו של יהודה לאישה ואנחנו נמשיך להתבוסס בעוני. הרעב בפתחנו". תמר הבינה במילים קשות אלו שאימה הטילה על כתפיה את גורלה של כל המשפחה. תמר בהחלט עמדה מול החלטה גורלית.
מאחר ותמר ריחמה על משפחתה, נענתה תמר להצעה, הלכה עם יהודה לביתו ושם התארסה והתחתנה עם ער, בנם הבכור של יהודה ובת שוע. בתחילה מכשהגיעו לאחוזה, תמר לא נפגשה עם ער, אלא רק ברגע האחרון וזה משום שהסתירו ממנה את האמת בדבר מחלתו של בעלה לעתיד. כמובן שתמר חששה מאוד אך לא היתה לה כל ברירה. גורלה של משפחתה נתון בידה.
על תמר הופעל לחץ. עליה להרות מהר ככול האפשר כדי שיהיה זרע לער החולה, כדי שיהיה מי שימשיך את השושלת. ער מת ממחלתו כחודשיים וחצי לאחר הנישואין ותמר הפכה לאלמנה והיא רק בת 14.
משהפכה לאלמנה, כעת מוטלת על אונן, אחיו של ער מצוות הייבום. תמר אינה רוצה את אונן כבעלה אך מאחר ויהודה איים עליה שיקח את המוהר מאביה, נעתרה שוב.
ליבה יצא לגבר אחר, לאוהד ולא לאונן שלא אהבה ואף דחה אותה חיצונית. בלית ברירה הסכימה להתחתן עם אונן שגם הוא הלך בדרכי אחיו הגדול – מת לאחר חודשים ספורים של נישואים מבלי שהרתה, מבלי שהמשיכה את זרע המשפחה. בסופו של דבר תמר שוחררה לבית הוריה, אך עליה היה לחכות שהבן השלישי יגיע לפרקו כדי שהיא תנשא לו ותעמיד זרע למשפחה המפוארת. בנתיים עליה להשאר נאמנה למשפחה.
כל אותו הזמן הזה ששהתה אצל משפחתה, אוהד, אהוב ליבה הגיע לבקרה – מפגשים שחיכתה להם באהבה ובערגה. אוהד לא נענה לחיזוריה.
יותר מכל רצתה תמר פרי בטן. היא לא רצתה לחכות ששילה, האח הצעיר יגיע לפרקו. היא רקחה מזימה שכך היא תקבל גם פרי בטן וגם לא יוכלו להעניש אותה על חוסר נאמנות למשפחה.
הכיצד? מה עוללה תמר? האם תתאחד תמר עם אהובה אוהד?
קראתי את כל ספריה של הסופרת שמביאה לנו את סיפורי התנ"ך מנקודת מבטן של הגיבורות. הסיפור הוא של פעם, השפה היא ברובה של פעם אך הכתיבה היא מודרנית קלילה וזורמת. את הספר "כי כיסתה פניה" אהבתי פחות מספריה הקודמים מאחר והרגשתי שהיו לא מעט קטעים שהיו פחות מעניינים ושהם לא תרמו לעלילה. יחד עם זאת, מחכה לספרה הבא של חוה עציוני הלוי.
