דצמבר 2006, ערב חג המולד, לב מנהטן, במוסד תרבות מכובד מאוד ניקול הכנרית מופיעה בפני קהל אוהד. כשהיא מסיימת את ההופעה, היא אינה רוצה להשאר במסיבה, כל מה שהיא רוצה זה לחזור הביתה. בן הזוג שלה והיא צועדים על המדרכה אל עבר מכוניתם כששודד חמוש בסכין מבקש את הארנק שלהם ומנסה לדקור אותם. העזרה באה ממקום לא צפוי. חסר בית מוזנח ומסריח מגן על ניקול בגופו ומציל אותה כשהוא נפצע בעצמו. ניקול נדהמה לגלות את זהות התוקף…
נישואיה של ניקול התמוטטו קצת אחרי האסון שפקד את המשפחה הקטנה שלה ושל מארק. ביתם האהובה לילה בת ה 5 נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה ממרכז קניות. בעלה עשה הכל כדי לנסות למצוא אותה, כשהבין שהוא לא הצליח הוא עזב את הבית ונעלם גם הוא. ניקול לא איבדה רק את ביתה אלא גם את בעלה, את אהבת חייה. כעבור חמש שנים בדיוק ביתם אותרה באותו מקום שבו נראתה לאחרונה, רק שהיא לא פותחת את הפה, היא לא מדברת.
מארק טס להביא את ביתו בחזרה הביתה בהתרגשות גדולה. במטוס הוא פוגש עוד שתי דמויות משנה, את אליסון בשנות העשרים לחייה ואת אווי בת העשרה. סיפור החיים של השתיים קשור לסיפור וקשור למארק. הכיצד?
מרגע העליה למטוס הסיפור מסופר מתוך פלאשבקים של הדמויות לעבר כך אנחנו למדים על הקשר של כל אחת מהדמויות לעלילה.
מה קרה ללילה? מדוע היא לא מדברת? מה הקשר של אליסון ואווי לסיפור?
המון שאלות שרק מצטברות במהלך הקריאה. קראתי את כל ספריו של מוסו שתורגמו, הייתי אומרת שהספר הזה הוא הטוב מכולם.
לאורך הספר אני מרימה גבה בתמיהה ואז מצטרפת השניה וחוזר חלילה… אין בו רגע דל! הכל קורה בקצב מסחרר! איזה תענוג של ספר!
כל דמות יותר מרתקת מהשניה, העלילה כתובה בידי אומן מותחנים פסיכולוגיים, אין על זה ויכוח. הספר נקרא בשטף, התבאסתי לסגור אותו כשהייתי ממש חייבת.
ממליצה בחום להסחף לספר מתח פסיכולוגי טוב ששיחק לי במוח לא מעט.
